מה חבל...

הייתי מצפה שאחרי 10 חודשים של טיפול והון העתק שאני משקיע בו הייתי לומד על עצמי משהו שלא ידעתי עוד קודם או מצליח להשתנות.מה חבל שזה לא המצב....

טיפול עמוק ולא ממוקד למה לא לנסות טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, או ללכת ללמוד על נפש האדם עלמ פי תורת הרקבלה???

עכשיו אני מבינה מדוע אנשים כותבים לא לקבל תגובות!!! את לא יודעת מה הבעיה שהאדם פנה איתה אז איך את מחליטה צורת טיפול??? לא כל דבר מתאים לטיפול ממוקד ולא כל בעיה מתאימה לטיפול דינאמי. אנשי מקצוע מכירים מגוון שיטות ויודעים להתאים זאת. אבל ברגע שכתבת קבלה הבנתי את הכיוון שלך, תגידי מה את מציעה אולי פנייה למקובל כמו בבא??? (מי יודע איזה "תיקון ימצא לנשמתה") בקשר לכותב המוקרי: אני מבינה את המצב שאתה נמצא בו לשלום 300 ש"ח בסיום פגישה שאתה לא מבין למה זה מתסכל מאוד לא לראות תוצאות, האם העלית זאת בטיפול? מה המטפל מגיב לתחושות אלו? מה משאיר אותך שם בכל זאת? כדאי לך להעלות את הענין בטיפול כך תוכל לקבל תשובה ולבהין גם אותך טוב יותר ולהחליט לאן לזוו, בטיפו ל צריך גם התאמה מסוימת (כך מחקרים מראים) חג שמח

שלום י', אתה צודק. זה די מתסכל להיווכח ששינוי נפשי ותובנות משמעותיות אינם מושגים בקצב ובזמן להם ציפינו. טיפול פסיכולוגי הוא הוויה די יוצאת דופן בעולם הקליפי והרינגטוני שלנו. בטיפול, בניגוד לקיום שלנו בעולם שמחוצה לו, ההתנהלות איטית ומדודה יותר, והתוצאות מגיעות לאחר מאמץ ויגע. חלק מאותו מאמץ קשור בנכונות לוותר על תפיסות ואמונות ישנות, או באומץ לטפס (או לצלול) לעמדת מבט חדשה, שתאפשר התבוננות רעננה על דברים שחשבנו שאנו יודעים. אני מאמינה שלמטפל ולמטופל יש אחריות משותפת במשימה זו, וקוראת לך לגייס עוד אומץ וסבלנות. בעיקר אומץ. מועדים לשמחה ליאת

עכשיו ראיתי שהודעתי נמחקה! מדוע ולמה? נפגעתי עמוקות!!!! לא היה דבר תוקפני בהודעה מלבד דברי תמיכה ורחל. בבקשה הסבר....

טיפול קליני , זה מזכיר לי שיקום פסיכותרפי. שינוי נפשי ותובנות משמעותיות בהתנהלות איטית ותוצאות שמגיעות לאחר מאמץ יגע אם יש כח להגיע אליהן. זאת בשעה שיש דרכים פחות כואבות ויותר מהירות להשיג את אותה המטרה. בשביל מה המציאו את זה בכלל. זאת מסחטת כספים. זאת דעתי ויש לה קבלות. אשמח לשמוע דיעה אחרת. מצד שני ברור לי שינה דיעה אחרת, אבל לא ברור לי למה היא כל כך הגמונית, ולמה אין למשל פסיכולוגים קליניים באברבנאל ולמה אין לפסיכולוגים קלינייםהכשרה לעזוב בן אדם שנפגע מהטיפול עצמו ולהציע לו אלטרנטיבות. ובקשר לפסיכולוגים שיקומיים או חינוכיים. במה הם נבדלים מפסיכולוגים קליניים? במקרה של פגיעה נוירולוגית אצל ילדים. לפחות לפני 19 20 שנים היתה פסיכולוגית ילדים שכעת מנהלת מרכז לטיפול ופעם הפנתה למרכז אחר לטיפול ולא אמרה כלום על השיקום הנוסף שמגיע ממקומות אחרים. יש שיטות שיקום קוגניחטיבי יןתר טובות רק שהן קיימות רק לנפגעי ראש מטרור או בצבא. ומעבר מפסיכולוג שיקומי לפסיכולוג פרטי קליני לא ממש עוזר לראות את האור ולגלות את הדרך.