לליאת...בלבד!!!

ליאת יקרה, חושבת מה לכתוב כדי להעביר את התחושה, מנסה למצוא מילים כדי להעביר את ההרגשה, משהו שלא ישתמע לשני פנים, משהו שלא ילחיץ או יבהיל או יעביר רעיונות, אבל בשבועות האחרונים אני מרגישה ככ נורא , מין הצפה רגשית ..טיפולים קשים , והתמודדות ומודעות כואבת .. אני ..מסתובבת עם חזות של הכל בסדר מבחוץ..כאילו וטוב לי ואני שמחה, אבל כל מילה, כל מבט, כל שאלה, מוציאים אותי מדעתי, מרגישה בפנים כלום גדול וסערה אחת גדולה שמתחוללת בתוכי , , רגע אחד אני רוצה לצעוק, לבעוט, להשתולל ולבכות, רגע אחר מן שקט כזה מבהיל, חוסר תחושה , חוסר קיום, אני כן..חושבת על העתיד (י לי בן זוג מדהים וילד בן 4 מקסים ).. אבל כרגע לא מצליחה לראות כלום .., רק את הכאב .. מרגיש לי שאני עדיין כאן למרות שאני ממש לא רוצה להיות, עדיין מנסה להאחז למרות שרוצה לשחרר ולעזוב, עדיין נלחמת למרות שנראה שכבר אין למה, מרגישה שאני נלחמת ..בשביל למצוא את האמת שלי, בשביל למצוא את עצמי, אבל לא בטוחה שיש מה למצוא ומה לחפש, אני יודעת שאין כבר מה לומר ... (((((ליאת))))) תביני אותי .., ברמת ההבנה אני באמת מבינה הכל, ברמת ההרגשה אני לא מרגישה כלום, אני לא כותבת בשביל לקבל תשומת לב , אני כותבת כדי לפרוק, או פשוט כדי להיות, אני יוודעת אפילו מה תגידי , אבל אולי משהו בי מסרב לקבל, אני לא מסוגלת לאכול, רוצה רק לישון, לברוח, לא להיות, אולי אני ...רק רוצה שיתנו לי את האישור פשוט לעזוב הכל, כותבת עכשיו מתוך כלום אחד גדול שמרגישה בפנים, זה לא שכואב לי, לא עצוב לי, לא כלום לי, פשוט לא כלום, (זה עוד יותר גרוע ..הרגשת הריקנות הזו) לא רוצה רחמים , אולי רק חיבוק ...אנרגיות חיוביות ... לא יודעת , רוצה שההרגשה הזו תעלם .. רוצה להפסיק להרגיש שאני לבד .. רוצה רק לקבל כח ..כשלי כבר נגמר .. האם החיים כל כך מסובכים???..., או שאני מסבכת אותם והם יכולים להיות פשוטים, ליאת, עבר לי שבוע מאוד קשה , הטיפולים .התופעות של אחרי ... הכל מייאש .. מבחוץ ניראה שהכל פשוט בסדר , באמת..אני נראית טוב , מחייכת , ..אבל בפנים ..הכל שורף.. נראה לי ששוב אני מנסה לברוח ולא להתמודד, ואז אני ממרחיקה את כולם וממשיכה להתבודד. מנסה לבדוק את מה שכתבתי וההגיון שלי אומר אל תשלחי, אבל משהו אחר בי דוחף לשלוח, אולי כי בעצם אני כן רוצה חיבוק ..אני כן רוצה להרגיש מחוברת או שאולי זה מתוך הרס עצמי, בדיוק כמו שקורה לי עם המטפל שלי, הניסיון להרחיק בדיוק שאני הכי צריכה .. הראש כבר מבולבל .. לא יודעת מה אני מנסה להגיד בדברים שכתבתי, אוףףף, ליאת , את כאן??? התגעגעתי .. אני צריכה אותך ..:-( אני ..מודה , אני ברגעים אלה ..פשוט חלשה . שלך, ש'

הרבה זמן לא התחברתי.. לא הייתי בקרבת אינטרנט. גםלי יש הכל בחיים. ילדים מקסימים, בן זוג חבל על הזמן..בית יפה.... בעיקרון יש לי כל מה שרציתי פחות או יותר.. וגם השגתי עבודה טובה.. נראית טוב. ובכל זאת, הדבר הזה מפריע לי.. איך אפטר ממנו? יש לי הכל כדי להיות מאושרת. הצלחתי להגיע להישגים בחיי. כל השאר- שייך לעבר. תת-רמה. לא תואם בכלל את הרמה בה אני חיה כיום. אז מהיום- אני מעיפה הכל לכל הרוחות! למה מה קרה שאני אתאבל על זה ואהרוס לעצמי את מה שיש לי? להיפך- אני אצחק ואהיה מאושרת דווקא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא מספיק מה שקרה אני גם צריכה לבכות על זה?????????????? נו א מה אם זה קרה- זה לא סוף העולם. אני צעירה כל החיים לפניי..

שלום ש', סליחה על כך שהודעתך נשארה ללא מענה מאתמול. אני מקווה שכמו אצל רחל, גם אצלך משהו התבהר מעט היום. את נמצאת, באמת, בעין הסערה, מיטלטלת בעוצמה רבה בטיפול ומחוץ לו, חווה מחדש את הטראומה ואת כל קשת התחושות שנלוו לה. אני חושבת שהניסיון להבין את המנגנון המפעיל אותך (ציר התקרבות-התרחקות) חייב להיעשות במסגרת הטיפול, יחד עם המטפל, בין השאר גם כדי להחזיר לעצמך את תחושת השליטה במצבים בינאישיים (ודווקא בנוכחות גברית). אני שמחה שאת מצליחה למצוא בקיום האינטרנטי שלנו, כאן, חיזוק ונחמה. ובכל זאת, הזירה החשובה עבורך כרגע יותר מכל היא ספת הפסיכולוג שלך, ושם גם ההבנות והתובנות. אני מחזקת אותך בכל לבי, ומתפעלת מהיכולת שלך לא לוותר, למרות מכאובי הגוף והנפש שאת עוברת שם. מחזיקה לך אצבעות ושולחת חיבוק חם ליאת

תודה על מה שכתבת .. תודה שאת כאן .. מעודדת ומחבקת ..גם אם זה מרחוק .. זה המון עבורי ..:-) כן ..אנסה לפתוח את עיקר הדברים בטיפול .. אני יודעת ששם זו "הזירה" הכי חשובה אצלי , אין ספק שאני שואבת המון כוח גם מהקיום האינטרנט .. הוא עושה עבורי את השלב הראשון שחסר לי בהתקרבות מול המטפל .. כנראה שהתהליך הזה ..באמת ....באמת ...קשה , ושואב ממני המון כוחות .. שזר לא יבין ... תודה על הכל , פשוט תודה .. חיבוק ממני באהבה ענקית , חג שמח ש'

ש' יקרה עצוב לקרוא אותך ככה..מחפשת מילים שינחמו, יחבקו. אולי כל מה שאגיד יישמע בנאלי. יודעת שלא קל,אבל נסי להאמין בזה שיכול להיות עולם יפה יותר,עולם בריא יותר,עולם שקט יותר,טוב יותר(נסי להיזכר אפילו בימים הטובים יותר שהיו לך,או בתקופות טובות יותר,ואני בטוחה שהיו לך כאלה..) תמיד מפחיד יותר לצעוד קדימה, לוותר על התחושות האלה זה גם קצת קשה אולי,אבל הרבה יותר מפחיד להישאר לכודה בהן, יקירתי. גם את זה אני יודעת. הלוואי ותילחמי עלייך,יש לך על מה,על עצמך, הבת שלך,על חיים(יותר טובים-מגיע לך).אל תוותרי.אני יודעת שאת יכולה. הלוואי ותאמיני בך,רק קמצוץ ממה שאני מאמינה בך. מקווה שאת עכשיו קצת יותר טוב. חן

תודה שאת כאן .. גם אם אין מילים .. זה המון ..עבורי , לא להרגיש לבד .. מחבקת אותך , המון , ש'

אופס... על הבן שלך... קראתי מהר מידי.. כשקראתי אותך חשבתי על חברה שלי שכתבה רשומה דומה בסגנון דומה, ויש לה בת. סורי....