לליאת

שלום ליאת התייעצתי עמך לא מזמן במייל, עזרת לי. חוזרת ומתייעצת עמך שוב הפעם בנושא אחר. אתמול חזרתי מהעבודה כל כך עצבנית שלא יכולתי לסבול כלום. נכנסתי לחדר שלי,נשכבתי על המיטה,ובכיתי. פשוט כי נשבר לי, אציין שאני עובדת בעבודה בתחום השירות(יש בטח הרבה שמבינים למה נשבר לי ), העבודה משפיעה עליי לרעה, ומתסכלת אותי ,אני חוזרת עצבנית ,חסרת כוחות ולפעמים לא מסוגלת שידברו איתי. אני חושבת כבר הרבה זמן לעזוב את מקום העבודה,לחפש משהו אחר. אני חוששת מאוד מכל שינוי כלשהוא.אני חייבת יציבות ומשהו קבוע,וזה משאיר אותי תקועה גם במקום עבודה שלא טוב לי בו,כי העבודה קבועה,ויציבה,ובטוחה. מה עושים במצב כזה? עוזבים עבודה קבועה?או נשארים בכל מחיר למרות שלא טוב? ובעייה נוספת שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות,רק ברור לי שאני רוצה לעשות משהו אחר ולא בתחום השירות, טיפול באנשים מאוד מדבר אליי, אני לא יודעת אם אני טובה בזה, עוד לא הבנתי מה הייעוד שלי,ומה אני רוצה לעשות,ובמה אני טובה. הבטחון העצמי שלי הוא די נמוך ,ואני מאוד לא מאמינה בעצמי,וביכולות שלי, אני מהאנשים שתמיד אמרו להם "יש לך פוטנציאל ואת לא מממשת...." אני בנאדם לא החלטתי. זה כבר מתחיל להדאיג אותי שאני עדיין לא יודעת מה אני רוצה וזה שאני בכלל לא החלטית. בסופו של דבר אני אשאר תקועה ,רק המחשבה על זה גורמת לי לבכות.

שלום נעמה, כשהכל שחור, סמיך ומייאש, קשה מאד - אם לא בלתי אפשרי - לזהות נכונה את ה'אויב' האמיתי. את מדברת על קושי בעבודה, אך גם על בעיות בדימוי העצמי ובביטחון העצמי, על קושי בקבלת החלטות, על תחושות של החמצה ופוטנציאל לא ממומש. זאת אכן דייסה סמיכה של אי-נחת, ולא כדאי לצפות לכך שאפשר יהיה לפוגג אותה בעצה אינטרנטית. כמי שעשתה מספר מעברים דרמטיים בחייה, אני יכולה להבטיח לך ששינוי בהחלט אפשרי. אבל הוא צריך להיות מושכל, אחראי, ומותאם לצרכים האמיתיים שלך. את בוודאי יכולה לשער שאמליץ לך לעשות זאת בסיועו של טיפול פסיכולוגי, ש"יעשה מקום" לצרכים ולרצונות שלך, כמו שצריך... בהצלחה, ושתהיה שנה מלאה אור ליאת