בעית זוגיות

שלום, אני לא יודעת אם אני כותבת במקום הנכון, אבל הכאב שלי גדול וקשה לי לשמור את זה עוד בפנים. נתחיל בזה שהתחתנתי לפני 11 חודשים. אני ובעלי שנינו דתיים, התחתנו בתולים ולפני החתונה שמרנו נגיעה. מאז שהתחתנו לא קיימנו יחסי מין. הסיבה- חרדת תפקוד אצל בעלי. הייתי מאוד סבלנית ולא לחצתי, לפני חודש סוף סוף הגיע הרגע המיוחל ועשינו זאת בפעם הראשונה והיחידה.. הייתי מאוד קשובה לרגשותיו אחרי... הוא טען שהיה לא טוב. מאז אנחנו שוב לא עושים כלום. הוא הבטיח לי שנקיים יחסי מין בליל הטבילה. עבר כבר כמעט שבוע, כל יום הוא טוען שהוא עייף, הוא אכן עובד קשה, אבל הוא עושה המון דברים שאינם הכרחיים או נחוצים, אנחנו מסתכלים טלויזיה ביוזמתו עד חצות הלילה, אבל שום דבר במיטה.. אני מרגישה נורא מתוסכלת ומדוכאת, וזה מחזיר אותי לתקופה הקודמת. כי בדיוק ככה היה כל הזמן אחרי שהתחתנו ועד שעשינו זאת לראשונה. הוא טוען שאז לא היתה לנו זוגיות טובה אבל עכשיו כן יש לנו. הוא יודע שאני מרגישה רע, אבל מעדיף להתעלם מזה ולא שואל למה אני כל הזמן מצוברחת בערב. אני הצעתי לו לפני כחצי שנה לגשת לטיפול זוגי, והסברתי שלדעתי הבעיה היא של שנינו, אבל הוא לא מסכים בשום אופן.. מה עליי לעשות..???

לפי ההלכה גבר חייב לאשתו כסותה ,מזונה ועונתה. (יחסי מין) ואתם כזוג דתי מן הסתם יודעים זאת. מפליא אותי שבעלך בוחר להתעלם מהצורך ,שהוא בעצם של שניכם.ואינו פונה לטיפול. לדעתי ,את צריכה להיות מאוד החלטית ולהתקש על טיפול ,בעיקר שלו. שיהיה בהצלחה.

שלום מלין, חרדת ביצוע היא בעיה מוכרת ונפוצה, בעיקר אצל גברים צעירים וחסרי ניסיון. העובדה שחיכיתם כל כך הרבה זמן הגבירה באופן טבעי את הציפייה מצד שניכם, מה שהעצים- כמובן - גם את הלחץ והחרדה אצל בעלך. אין לי ספק שהוא סובל מהמצב לפחות כמוך, ומוצא מפלט בהימנעות הממושכת, הפוטרת אותו מתחושת כישלון נוספת. אישית, אני מאמינה מאד ביכולת של בני זוג לפתור קשיים זמניים בתפקוד המיני גם בכוחות עצמם. יש להצטייד בהרבה סבלנות, סלחנות, ובמנות גדולות של הומור והרפתקנות. התנאי הקריטי להצלחה קשור להחלטה המשותפת לא לוותר. אפשר להיעזר בפורומים יותר מקצועיים וספציפיים מהפורום שלנו, שיוכלו לתת עצות פרקטיות ומעשיות. אם תרגישי שאין לך פרטנר למשימה זו, תוכלי לפנות בעצמך להתייעצות עם פסיכולוג או סקסולוג, שיוכלו לסייע דרכך (זה אפשרי!). בהצלחה ושנה טובה ליאת