דיבורים על מוות - בן 5

בני בן 5. נבון, חכם וסקרן מאוד. מתעניין ושואל שאלות. ילד פעיל, חברותי, שמח וחייכן ואהוב על כל מי שמכיר אותו. בעת האחרונה מדבר על מוות. אם שואל שאלות - אנחנו כמובן עונים ומסבירים (הסברים שמתאימים לגיל). אבל בנוסף לשאלות, מידי פעם, הוא "זורק" משפטים כמו "אני רוצה למות" או "אני מאחל לי לשנה החדשה שאני אמות". מהמשפטים האלה אנחנו מתעלמים, אך השאלה היא אם זה "נורמלי", האם התגובה שלנו "נכונה", ואם צריך בכלל לעשות משהו בעניין. תודה רבה ושנה טובה ומאושרת

מתעלמים??? אולי הילד מנסה להגיד לכם משהו??? אולי חסר לו משהו בעולמו הרגשי??? אתה חושב שאם אתה היית אומר למישהו שקצת בהחייך והוא היה מתעלם, היית מרגיש נוח מזה??? היית מרגיש שלמישהו הזה אכפת ממך??? ילד זה בנאדם קטן בוא נתחיל מזה.....

שלום בובל, התעניינות במוות אופיינית לגיל הילדות (ואילך...), והיא אינה בהכרח מעידה על חרדה. טוב שאתם מדברים על ילדיכם בכנות, זהו הדבר החשוב ביותר שנוכל ללמד את ילדינו - לחיות עם תחושות קשות ומורכבות, לא להימנע מהן ולא לברוח מהן. לצד זאת, אני ממליצה לא להתעלם מהמשפטים המתייחסים למוות שלו. אני מניחה שהוא חש דאגה מיוחדת סביב מותו שלו, ושהוא בודק את תגובתכם ומנסה ללמוד ממנה עד כמה דאגתו 'מוצדקת'. נסו למצוא דרך להתייחס לדאגה המיוחדת הזו, משהו כמו: המוות שלך מטריד אותך, ולכן אתה מאחל לעצמך למות בשנה הבאה. אבל אנחנו המבוגרים עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי שלא תמות בשנה הבאה, אלא רק כשתהיה זקן מאוד...". אפשר להגיד משהו כזה ולהניח, לא בהכרח להמשיך להתעסק עם הדברים, אבל הם לבטח יחלחלו. בברכה, אורנה

למה לא פשוט לשאול את הילד למה הוא אומר את זה, במקום להכניס לו רעיונות?? אולי הוא לא תופס מוות כמו המבוגרים?? אולי הוא חושב שזה משהו טוב?? אולי הוא כן נחשף בסביבתו הקרובה למוות של אנשים צעירים?? האם תשובה בנוסח "לך זה לא יקרה עד שתהיה זקן" תניח את דעתו???

נתקלתי בשאלתך גם בפורום פסיכיאטריה מבינה את דאגתך לבנך בן החמש אבל האם אתה באמת שוקל לתת לו תרופות אנטי דכאוניות ולתייג אותו בגיל 5 כחולה נפש?? למה, לא יותר פשוט להתמודד עם רגש של ילד בן חמש???