לבטים וזהות מינית

שלום, אני נמצאת בטיפול כבר שנה וחצי ויש דברים שאני מרגישה פער גדול מול המטפלת שלי. אני לסבית וחיה בזוגיות עם אישה. המטפלת שלי מתיחסת לזה מאד בטבעיות ואין עם זה בעיה. אבל יש דברים שקשורים לעצם זה שאני לסבית, דברים שקיימים בקהילה הלסבית שאני מרגישה שהמטפלת שלי לא מבינה בהם, מופתעת מהם בכל פעם מחדש (לפעמים היא ממש מרימה גבה) ולפעמים אני ממש מרגישה שאני צריכה ללמד אותה דברים. אני מרגישה שיש לה תפיסה שמרנית ויש דברים שאני מרגישה לא נוח להעלות בפניה בגלל זה. בזמן האחרון מעסיקות אותי שאלות שקשורות בזהות המינית שלי, בדרך שבה אני מרגישה ביחסים אינטימיים, בפנטזיות שלי וכו'. אני יודעת מחברות שלי (גם הן לסביות) שאלה דברים שקיימים גם אצלהן אבל אני חוששת מהתגובה של המטפלת שלי אם אני אספר לה. גם ככה זה נושא שמביך אותי מאד לדבר עליו - בכל זאת זה משהו מאד אינטימי. אני מתלבטת אם להחליף מטפלת ולפנות לטיפול אצל מישהי שמכירה יותר את הקהילה הלסבית ואת האיפיונים אצלה. אשמח לשמוע מה דעת האנשים פה וגם את דעתו של דרור תודה

תמר שלום, את שואלת שאלה בכלל לא פשוטה, שאלה שניתן לשאול אותה על מגוון תחומים. שהמשותף להם הוא האם המטפל חייב לחיות בדרך מסויימת/ לעבור אירוע מסויים, בכדי שיוכל להבין את המטופל ולטפל בו. אני מניח שיש תשובות לכאן ולכאן. דעתי האישית היא שברוב המקרים, אין משמעות אמיתית לכך. החשיבות היא האם הוא מקצועי מספיק ויודע לעבוד עם מה שעולה. למשל מה שאת מתארת, לא במפורש, אבל במרומז את אומרת שיש לך פנטזיות לא על נשים. זה מפחיד אותך ואת חושששת להעלות את זה בפניה. אולי מתוך תחושה שלך שהיא תראה בכך סימן שאת נמשכת לגברים ותעודד אותך לכך. חשש שכזה יכול להיות מאוד מובן אבל הוא יכול להיות גם טיפולי במפגש מולה. את יכולה לדבר איתה על אי הנוחות שלך, על השמרנות שלה, אולי אפילו על התחושה שהיא רוצה ממך משהו, ולנסות להבין האם ואיך זה יכול לעזור לך להתמודד עם מצבים ודמויות דומות בחייך. דרור