קנאה איומה

בתקופה האחרונה אני מרגישה כאילו כולי מלאה בקנאה. הקנאה מכרסמת בי, ממש אוכלת אותי, לפעמים אני מרגישה איך נהיה לי חם מרוב קנאה לאנשים שמצליחים קצת יותר ממני. אני עובדת בתחום שמאוד קשה להצליח בו, שנים שאני מנסה להצליח וזה הצליח במינונים נמוכים יחסית לתקופות קצרות ואח"כ קצת נעלם. ועכשיו אני רואה את כל האנשים בני גילי שמצליח להם, לעתים הפ אפילו צעירים ממני, רק התחילו וכבר הולך להם, בגדול. לאו דווקא כי הם מוכשרים יותר (אם כי הם בהחלט מוכשרים) אלא כי פשוט נפל בחלקם כנראה, מזל גדול יותר. זה לא שאני לא מפרגנת להם, להיפך אני ממש שמחה בשבילם, אבל אני מרגישה את המרמור שבי, את האכזבה שזו לא אני והקנאה... הו הקנאה... אני פשוט מקנאה לכל אדם שמצליח יותר. לא סיימתי ללמוד (לימודים גבוהים) מבעיות שונות וכל חבר שלי שמסיים ללמוד עכשיו או מתחיל תואר שני אני כולי אכולת קנאה שגם אני יכולתי להיות שם במקומם, כי הלימודים בסופו של דבר חשובים יותר מכל אבל אני פשוט לא מסוגלת לוותר כרגע על כל העבודה הקשה שעשיתי כדי להתחיל מחדש. זה פשוט לא עובד ביחד - עבודה ולימודים, אני צריכה גם קצת להתפרנס ואם אלו לימודים אז יש להשקיע בהם. מצד שני איך אשקיע בלימודים אם גם צריך לפתח קריירה כלשהי? בכל זאת אני כבר יחסית מבוגרת בשביל להתחיל שוב מהתחלה ואני לא יכולה עכשיו לחתוך את הכל ולהתחיל מאפס כאילו לא עשיתי כלום לפני כן. צריך לעשות בחירות ואיך אוותר עכשיו על הכל? מצד שני בלי לימודים אני אפס, ה"רציניים" מסתכלים עלי פחות, אני מרגישה גם פחותת ערך, אני יודעת שאף אחד לא יכול להסתכל עלי בעין רצינית אם אין לי ברזומה תואר אחד לפחות. השיא היה כשנשברתי לחלוטין ופרצתי בבכי במשך שעתיים אחרי שמישהי שאני מכירה מאוד הצליחה, היה לי קשה מאוד גם מהקנאה שאכלה אותי, הרגשתי כמו מכשפה שאני מקנאה לה, האם עצם העובדה שאני מקנאה בה מרמזת על כך שאני לא מפרגנת לה? ואני רוצה לציין שזה לא שרציתי שהיא תכשל, להפך, רציתי בהצלחתה. האם זה נשמע כמו שקר? איך אפשר להשתחרר מכל הקנאה הזו? אני פשוט מוצאת את עצמי מקנאה לכל אדם שיש לו את כל מה שיש לרוב האנשים בגילי - תואר, התחלה של קריירה... זה לא הוגן, אני מרגישה לפעמים כאילו בזבזתי שנים שלמות מחיי על שטויות ואלו לא היו שטויות, זה פשוט שזה לוקח יותר מידי זמן ואני לא יודעת איך אצליח להתגבר על זה

שלום לך, הקנאה היא אחת הרגשות הקיימים בנו באופן טבעי. אנחנו לא אוהבים אותה אצלנו, ולעיתים גם לא אוהבים /שמקנאים בנו, אבל היא שם ואי אפשר להתעלם ממנה. במובנים רבים היא זו שמניעה אותנו קדימה לנסות להשיג עוד. וגם את יכולה לנסות ולהשיג. את אומרת שכל הקושי נובע מכך שאין לך תואר. ניתן לנסות להבין מדוע זה כל כך חשוב לך. אבל ניתן גם לנסות בעיקר בעידן שלנו לשלב בין לימודים ועבודה. למשל לימודי ערב, מכללה וכו'. זה קשה, נכון, אבל אם זה כל כך מציק לך אין סיבה לא לנסות. יחד עם זאת חשוב לזכור שהיחס משתנה רק במעט כשיש תואר. הרבה מהיחס של אחרים קשור לאיך את תרגישי עם עצמך. אם התואר ייתן לך להרגיש טוב יותר עם עצמך, שווה יותר, אז זהו הפיתרון בשבילך, בהצלחה, דרור