פסיכולוגיה ורפואה

הי, כשחולה פונה לרופא,לעתים הרופא מסתמך על נסיונו ואומר:"אני יודע בדיוק מה האבחנה,כבר ראיתי הרבה מקרים כמו שלך".החולה עשוי להתווכח,אך ללא הועיל,מכיוון שהרופא כבר מנוסה מספיק בשביל לקבוע אבחנה מדויקת.האם גם בטיפול פסיכולוגי המטפל "יודע הכי טוב" כמו שאומרים,אם כי לא ממהר לתת אבחנה? האם הפסיכולוג מעוניין להכתיב למטופל דרך חשיבה מסוימת(בעקיפין כמובן)? האם הפסיכולוג משאיר מקום לספק,שמא המטופל הוא לא כמו במקרים דומים? אשמח לקבל את תשובותיך.

מעולם הטיפול שלי למדתי שכל מטופל מורכב אחרת והוא מקרה מיוחד בפני עצמו. הוא גם נמצא במקום אחר ובזמן אחר. חווה חוויות ייחודיות לו. מתקדם בקצב שלו. זה אף פעם לא בדיוק אותו דבר. הפסיכולוגים לוקחים משהו שהם יודעים ממקרים דומים אחרים ומנסים. צריך להתחיל מאיפשהו. אבל הדרך תהיה הדרך שלך. אינדיבידואלית עבורך. אבחנה זאת כותרת שמחפשת להכניס אותך לאותו סל עם אחרים. היא לא מגדירה *אותך*. נכון שיש דימיון בין אנשים, ואיפשהו אנחנו רוצים גם להיות דומים, אבל יש גם שוני רב. אתה נשאר תמיד אתה. החרדות מובנות, אבל בוא נאמין שאין כאן באמת שטיפת מוח סמויה.

שלום שושי, את מעלה סוגיות חשובות הנוגעות לסמכות ולידיעה, ומצביעה על-כך שבמקצוע הרפואה הדברים יחסית ברורים: החלוק הלבן מכתיב סמכות, והידיעה מונחת בביטחה אצל בעל החלוק... בתחילת דרכה של הפסיכואנליזה (וינה, שלהי המאה ה- 19) הדברים דומים: הפסיכואנליטיקאי (אגב, באותם ימים הוא גם רופא) מחזיק בתיאוריה שמסבירה את מבנה הנפש של המטופל, ובידיו הפתרון ל'קלקול' בנפש. מאז אותם ימים השתנה העולם, השתנתה הפסיכולוגיה, ואני מאמינה שגם החינוך שמקבלים רופאים בימינו הולך ומשתנה... השתנה העולם משום שזרם המחשבה המשפיע והמעצב ביותר בעשרות השנים האחרונות גורס שאין אמת אחת, אלא שלל אמיתות ונקודות מבט, ומכאן שאין אמת ברורה וחד-משמעית המונחת בביטחה בידיו של הפסיכולוג. הפסיכולוגיה היא כיום שם כולל למגוון עצום של טכניקות וגישות, ברובן העמדה של המטפל איננה עמדה של גורו יודע-כל, אלא עמדה של שותף לדרך שיש לו מיומנויות יחודיות לקיים שיח טיפולי. בעיני זוהי עמדה פתוחה ומאפשרת, ומודל לא רע לחיים... בברכה, אורנה