כלום לא עצוב הכול כרגיל..

רע לי .. וזה לא משנה מה אני עושה לא טוב לי, אני בטיפול כבר שנה ועכשיו הרבה יותר רע לי מלפני שנה (למרות שכביכול קרו לי רק דברים טובים בשנה האחרונה ) , אני סתם כל יום מחכה שיגמר כדי שיגיע הלילה כדי שיגיע הבוקר ששוב יגיע הלילה בלי שום מטרה או תכלת . יש לי הרבה אנשים טובים אבל אין אף אחד שמבין אותי (אני כבר הפסקתי להבין את עצמי ) , וגם הטיפול לא עוזר (קשה לי עם העובדה שהיא שם רק במשך הפגישה בדיוק 50 דקות ושום קשר מעבר לזה , גם אם יצאתי במצב ממש לא טוב מאחת כזו - אני מבינה שיש גבולות וכאלה , אבל עדיין זה לא עושה את זה פחות עצוב מבחינתי שהיא מוכנה להיות שם בדיוק במסגרת התפקיד ואף לא SMS נוסף מעבר לזה ,) דבר נוסף היא שהפסיכולוגית שלי המליצה לי על טיפול תרופתי אני ממש נגד אני לא חושבת שזה יכול לעזור לי , וזה רק גורם ליותר יאוש לדעת שגם לא חושבת שהיא יכולה לעזור בלי עזרה כימית ..ויחד עם זאת פיתחתי בה תלות שבגללה אני מפחדת לעזוב .. איך יוצאים מהסיוט המתמשך הזה ? איך מצליחים להנות ממשהו בחיים ולא רק לחכות שהם יסתיימו ..

שלום מישהי, שנה בטיפול אינה תמיד מספיקה לצורך יצירת שינוי בר קיימא. את מתארת מצב נפשי מורכב, דכאוני מאד, ללא יכולת להנות או לחגוג באמת גם את הדברים הטובים שקרו לך השנה. אני שומעת את ההתנגדות שלך לטיפול התרופתי ומכבדת אותה, אך לתחושתי אינך יודעת עליו מספיק. אני מציעה לך להגיע לפגישת התייעצות עם פסיכיאטר, שיוכל להקשיב לחששות שלך ולהרגיעם. תרופות הן דרך טובה, יעילה ומקובלת "לצאת מהסיוט המתמשך הזה", ואין בכך כדי להעיד על איכות המטפלת שלך. בהצלחה ליאת

ליאת , תודה על התגובה , אני מאוד נקשרתי למטפלת שלי , ואני לא חושבת שהיא לא טובה אין לי תלונות אליה , פשוט כנראה הבעיה היא אצלי .. אני יודעת מה גורם לי להרגיש ככה ואני לא חושבת שתרופות יעזרו.. בכול אופן תודה רבה ולילה טוב ..