דימוי הגוף

אני לא יודעת אם זה המקום המתאים אבל אני אנסה.. במהלך בגרותי סבלתי מחזה לא סימטרי. עברתי תקופת התבגרות קשה מאוד (ההבדל בין השדיים ניכר מאוד!) ולאחר כמה שנים, בגיל 23 אזרתי אומץ ועברתי ניתוח להגדלה בצד הנצרך.. כעת, המצב טוב יותר לטעמי אך עדיין ההבדלים משמעותיים. (לא בגודל, אלא בצורה ובמרגש) אני לא מסתובבת בלי חזייה ויש לי פחד מאינטימיות למרות שאני משתדלת להתגבר.. כמו"כ- אני מפחדת להרות, שכן ידוע שהחזה גודל ואז אמור להיווצר שוב- הבדל בינהם. איך אני לומדת לא לפחד? לאהוב את עצמי? אני מרגישה שזה תוקע אותי בחיים. (אני בחורה צעירה, בת 24 עוד מעט..) חן חן.

היי רוניתי, גם אני סובלת מאותה בעיה פיזית המובילה לתקיעות גדולה בחיים. טרם טיפלתי בבעיה, אך פניתי לטיפול פסיכולוגי, אשר ממנו אני מקווה לקבל כוחות לפיתרון הבעיה והתקיעות בכלל. אני יודעת שזה לא המקום, אך אשמח לקבל אינפורמציה ממשהי שעברה את התהליך לגבי הניתוח וכו'. (אפשר ליצור קשר פרטי באימייל). מה דעתך?

האימייל שלי עושה בעיות, אך אשמח לעזור כפי יכולתי. יש דרך אחרת?(אין לי אייסיקיו מסנג'ר ושות'..)

שלום רונית, הגם שכאישה קל להזדהות עם תחושת האי-נחת ממראה הגוף (לכולנו יש נטייה לראות את הפגמים הקטנים והגדולים שאף פעם לא רואים על גופה של הדוגמנית בעמוד השער), בכל זאת יש לי איזו תחושה שמדובר במשהו עמוק יותר, הקשור - אולי - לתפיסת הגוף בכלל והנשיות בפרט. מי שמחפש סימטריה באיברי הגוף סופו אכזבה מרה. הניסיון למצוא איזון ושלמות בין אברי הגוף יכול להיות ביטוי לניסיון אחר, מוצנע יותר של ניסיון להגיע לאיזון ושלמות נפשית, ניסיון להכיל כל מיני היבטים בתוכך, שלפעמים עומדים בסתירה זה עם זה. קשה לי לא להתפתות לסימבוליקה של השד ה'מתוקן', שכיסה מצוקה אחת ועורר מצוקה אחרת, חדשה. מעניין היה לבדוק האם יש בעולמך הפנימי חלקים אותם את תופסת כפגועים/פגומים, כלא שייכים במרקם או במרגש. איכשהו, אני רוצה להאמין שהפניית הזרקור לעבר אותם החלקים הלא מחוברים בתוכך וניסיונות לחבר ביניהם, ירגיעו את החרדה שלך, ויאפשרו לך התקיימות נינוחה יותר גם עם גוף שאינו מושלם. אני, כמו תמיד, ממליצה לעשות זאת במסגרת טיפול פסיכולוגי שילווה את תהליך ההתבגרות החשוב הזה. בהצלחה ליאת

תודה לך. ואני אכן חושבת על טיפול מסוים, אולי קצר מועד. תודה.