הודעה חשובה וטובה

לקרוא אותך כאן עכשיו, בהפתעה...היה נעים וחם (לפחות) כמו שמרגישים כשמתעוררים ומגלים שעוד נורא מוקדם ואפשר להמשיך לישון.... ימים הפכפכים אלה וסוערים.העלו לי מינונים...ואני חייבת כדורי שינה אחרת אני ערה כל הלילה.אני קצת מיואשת,מאד עייפה ומואסת בעצמי. היום הזה אחר.אני כאילו מרחפת מחוץ לעצמי מסתכלת עליי מלמעלה. מבחוץ שקט יותר. אני חושבת להפסיק את הטיפול.אני חושבת שאני מאמללת אותה,ושהיא כבר לא תהיה כמו קודם עבורי ושזה מסוכן.ניסינו לדבר על זה,לא הצלחנו..אבל בתוכי אני יודעת.אבל זה מרגיש רע כמו מוות.איך אוכל בלעדיה.איך אוכל להגיד לה...אפילו שהיא בעצמה יודעת גם.ומה יהיה עליי? בלעדיה ואיתה?....חשבתי שהיא תלווה אותי שנים ארוכות...אני רוצה ליווי כזה את מבינה? אני זקוקה לזה.אבל אני חושבת שאני והיא הרסנו את השביל או לפחות הפכנו אותו צר מדי בשביל להלך בו זו ליד זו.ולא בגלל הק"ג הרבים שהוספתי לעצמי בחודשים האחרונים...מחכה למילים טובות.

אני מסתכנת בחטא קטן של אחרי השעה 22:00, מקווה שייסלח לי... לא אהיה כאן עד יום שישי, גם לא אוכל לראות אם תכתבו שאלות המשך, אבל אין בכך כל כוונות נטישה וקיפוח... ויק יקרה, צעדתן זמן רב זו לצד זו. לפעמים צועדים אחד אחרי השני, לפעמים אחד רץ והשני מדדה... (כמו נישואים, האין זאת?). אל תמהרי ליישם החלטות. הרעיון שאת מאמללת ומזיקה בוודאי אינו שייך רק לשם, תני לעצמך לברר אותו. הייתי רוצה בשבילך שתהיי רכה וסבלנית אל עצמך. למה לא בעצם? מי אמר שזה לא מגיע לך? ממחר! אורנה

סלחנו לך ובהחלט מגיעות לה מילים טובות אחרי שבוע כל כך קשה