אותנטיות בטיפול

דרור שלום, כיצד משתנה ערכו של טיפול אם הדברים הנאמרים מהמטפל למטופל אינם אותנטיים? כשמטופל מביע כעס או תסכול אז הפסיכולוג כמובן יבצע שיקוף תוכן ושיקוף רגש עפ"י כל הכללים והנהלים,כמו למשל: "כן,אני מבין שאתה כועס"(ובלב עשוי להגיד:אני משתין עליך בקשת רחבה....) תחת ההנחה כי המטופל אינו מטומטם,האם עדיין יש אפקטיביות טיפולית בפעולה מסוג זה? השאלה אינה צינית אגב,אני שואל ברצינות.

שלום יואב, אני בטוחה שאתה שואל ברצינות, ואפילו בכאב. לא נעים לחשוב שרגשותיו הכנים של המטפל כה רחוקים מדבריו וממראה פניו. תחושת הנטישה הזו, האפשרות המטרידה להיות איתך מבלי באמת להיות איתך, היא נושא חשוב לעבודה טיפולית משום שיש יסוד להניח שאתה מרגיש כך בהקשרים נוספים. מילה נוספת - פסיכולוגים קליניים עושים קצת יותר משיקוף (תודה לאל...). אחד הדברים החשובים שמטפל יכול לעשות הוא להתבונן במחשבות ובתחושות שמתעוררות בו במהלך השעה הטיפולית, מתוך מטרה לרתום אותן להבנת המטופל ולקידום התהליך הטיפולי. לכן, אפשר לקוות שאם מתעוררת במטפל התחושה שאינו אותנטי, הוא ישתמש בכך על-מנת להבין את המטופל ואת הכאב שהוא מתמודד עמו. מילה אחרונה - בטיפולים טובים ומעמיקים עולה קשת רחבה של רגשות, כולל שנאה ותוקפנות, וטוב שכך... אבל בבסיס יש קשר עבודה טוב, מלא חיבה ונכונות להיות מושקעים בתהליך המפרך הזה. קשה לי להאמין שזה מתאפשר אם המטפל מרגיש באופן עקבי שהוא משתין בקשת רחבה... בברכה, אורנה