שאלה

אני אחרי ארבע שנים של טיפול והמטפל אמר שאנו צריכים לדבר על סוף הטיפול, אני לא מרגישה מוכנה , אם אני אגיד לו שאני רוצה להמשיך האם הוא יסכים? ואיך הוא יכול לדעת שזה סוף הטיפול. הגעתי אליו בגיל 31 בגלל שלא מצאתי אהבה ועדיין לא מצאתי אהבה. אני בחורה ממוצעת לא הורסת ביופי מתלבשת יפה נעימה לשיחה ועדיין לא מצליחה למצוא מישהו. אני מתחילה לשאול את עצמי למה בזבזתי ארבע שנים מחיי בדיבורים ולמה הכל נשאר באותו מצב. לא הייתה לי ילדות עשוקה או חיים מורכבים או טראומות וכל הדברים המסבכים טיפול. למה דבר יחיד שרציתי לפתור עדיין נשאר כך?

אבל את חושבת שהטיפול עזר לך בדברים חשובים אחרים? מה שמשיגים בטיפול לא חייב להיות מה שבאנו אליו איתו כמו שהוא. מה שמסביב יכול לעזור מאד בפני עצמו ואינו בזבוז. והייתי רוצה לשאול משהו - את חושבת שהיית יכולה למצוא אהבה במקביל לטיפול? לקיים את שני הקשרים יחד? לעבוד על קשר אהבה ממומש מבחוץ בתוך הטיפול? האם חיפשת אהבה בחוץ? אולי הקשר הטיפולי עצמו קצת מעכב את המוטיבציה למצוא קשר אחר? את יכולה לשאול את המטפל למה הוא מציע לסיים. חשוב לדעת.

שלום אורנית, ההצעה לדבר על סיום הטיפול מציפה באופן טבעי תהיות ושאלות סביב הישגי הטיפול. אני מציעה להתבונן בשתי השאלות הללו בנפרד: שאלה לגבי סיום הטיפול (מדוע עכשיו? אילו תחושות מעוררת בך העובדה שהמטפל הוא זה שהציע לדבר על הסיום? איזה תחושות קשורות אצלך לפרידה? איך מתמודדים עם אי הסכמה בנוגע לזמן הנכון לסיים את הטיפול?), ושאלה לגבי הישגים (איך נמדדים הישגי הטיפול - האם על-פי העולם הפנימי שלך או על-פי הישגייך בעולם החיצוני? כיצד מפרידים בין יאוש בטיפול ויאוש בתחום הזוגי?). כל השאלות שהעליתי, ועוד רבות נוספות, הן חומר חשוב לעבודה בתוך הטיפול. אני בטוחה שתמצאי את הדיבור הזה פורה ביותר. בתקווה להגשמת משאלותייך בקרוב קרוב, אורנה