סיוט

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/08/2007 | 16:04 | מאת: רחל

אני לא מאמינה שהכל חוזר אלי , אני בדיכאון בוכה כל היום וגרומת לכל הסביבה שלי להרגיש רע, מרגישה כשלון מוחלט. אתמול שהלכתי ליעוץ אצל הפסיכיאטר הוא לא הבין מה אני רוצה ואמר לי שהוא מכיר את כל הסיפור על "הכשלון" שלי ואני לא יצליח לשכנע אותו לדעתו הכל מצוין וגם על כל המורכבויות השונות יש פתרון, אני לא מוצאת פתרון. ואני די מויאשת כל הזמן יש לי דמעות, אין לי עם מי לדבר על זה.... זה זמן יקר שהולך לאיבוד סוף שבוע זה השמן היחיד שיש לי לסיים חובות לימודיים ואני לא עושה זאת. מרגישה שאין מוצא או פתרון לחיים שלי כל בחירה לא תהיה טובה הכל על הפנים. פשוט נמאס לי...........

לקריאה נוספת והעמקה
24/08/2007 | 18:37 | מאת: רחל

מה שהכי מרגיז בסיפור שבעצם לא חסר לי כלום יש לי כסף (מהעבודה לא הון) יש לי נתונים חיצוניים טובים ובכל זאת אין לי טעם בכלום .. ואני גם לא רואה כיוון כל בחירה שלי גורמת לוותור גדול מידי ז"א פספסתי את הרכבת כדי להיות במקום שרציתי. צרות של עשירים חוסר טעם בחיים. (מסכנים הסביבה שלי)

24/08/2007 | 18:47 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום רחל, אם את ממשיכה לחוש את הדיכאון בעוצמות אלה, יש מקום להמשיך ולדבר על תחושות הכישלון והאכזבה שלך מעצמך במסגרת הטיפול. גם הסתייעות תרופתית לגיטימית במצבים כאלה, ותוכלי לנסות דרך פסיכיאטר אחר, נוקשה פחות. בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית