HI

היי ליאת מתברר שמצבי רע מאוד עוד מעט שנתיים מאז שזה קרה ואינני מצליח להרגע..... השבוע המטפלת שלי הפסיקה את הטיפול על מנת ליצור מין שיחת סיכום של מה היה עד עכשיו......מן אסיפת הורים כזו רק בלי ההורים........היא טוענת שיש לי תסמינים של טראומה קשה ואני צריך לחשוב איך לעזור לעצמי אם זה אומר לחזור לכדורים שהפסקתי זמן מה........או כל דבר אחר עד אפילו ניסיון מעבר למטפל אחר אני מאוד מוטרד מזה זה מראה שאפילו אשת מקצוע בעצם מרימה ידיים אומרת נואש ואגב אני חושב שהיא מצויינת ואני לא חושב שבמקום אחר טיפול אחר יעזור לי יותר אני מרגיש שאי אפשר כבר לעזור לי שאם אני מתעסק בעניין הזה באובססיביות שנתיים כבר אין מה לעשות........ואם תחושה הזו מלווה אותי שנתיים אין מה לעשות כאשר אפילו שמחה אני לא יכול לחוש יותר....והכל בגלל טעות דבילית בגלל שנאה עצמית ורצון להעניש את עצמי......... מה שעצוב זה שיום אחד ישבתי עם אבא שלי והוא התחיל ללחוץ מה קורה איתך מה קורה איתך איך איבדת את עצמך בלה בלה ספר דבר שתף....בסוף נשבר לי הזין והודיתי ספרתי לו מה קרה באותו לילה ארור והוא התחיל לצחוק כמו מטומטם ושאלתי אותו מה קורה למה הוא צוחק והוא סיפר לי שהוא איבד בתולים לזונה ממש מעשי אבות סימן לבנים אבא שלי הבנאדם שאני הכי אוהב בעולם החבר הכי טוב שלי האיש שגידל אותי להיות בנאדם טוב ובטח ובטח לא ללכת לזונות שזה מעשה נורא הלך בעצמו לזונה ואחכ התחתן עם אמא שלי והביא לעולם ילד ארור ונחות כמוני.......ואז הוא התחיל לספר לי איך במסעותיו כאיש עסקים מוצלח בחול הוא פוגש אנשים שיש להם הכל בחיים וגם הם הולכים לזונות ושזה משהו נורמטיבי שכל גבר חייב לנסות האמת שצחקתי כל כך מכל העניין הזה שנתיים לא צחקתי כמו שצחקתי באותו רגע.......לפחות המעמסה של זה שפגעתי בהורים שלי ירדה ממני .חודשיים אחרי שהייתי אצל הזונה הזו היה לסבא שלי אזכרה חבל שהם באים באותו משפט זה לא מגיע לו.......ולא היה נעים לי לבוא ספרתי לאבא שלי הוא אמר שאני בנאדם דפוק.........אני לא מבין איך אבא שלי שהוא אחד האנשים הכי טובי לב שאני מכיר חושב שללכת לזונה זה דבר רציונלי ........האמת הייתי מעדיף שהוא יצעק עליי ישטוף אותי ייתן לי מה שמגיע לי אבל במקום זה הוא צחק..........אולי בגלל שאני כבר ילד גדול.....מצד שני לאחותי יש חבר ואמא שלי כל הזמן שואלת מאיזה בית הוא הגיע שתחשוב היטב באיזה בית היא גרה עם בעל ובן שהיא עצמה גידלה שהלכו לזונות כל אחד בזמנו הוא......... מייל ארוך פיצוי על הזמן שלא כתבתי ..........גועל נפש....

שלום מיסטר בלו, כיף לראות אותך שוב איתנו. צר לי לשמוע שאתה עדיין מרגיש תקוע. אני כבר יודעת לא לנסות להתווכח עם התחושות שלך, הגם שהפיתוי קיים תמיד :-) התרגשתי לקרוא על רגעי הקרבה עם אבא, בעיקר כשסיפרת על הצחוק המשחרר ביחד. אלה רגעים קטנים שכדאי לשמור ליום סגריר... מקווה שתצליח למצוא עוד נקודות חיבור ביניכם, מלבד העניין ההוא, ולגלות שקיימים בשניכם (כמו בכולנו) חלקים יפים יותר ויפים פחות, ולכולם יש קיום לגיטימי. מקווה שתקופת הבחינות עברה בשלום, ושאתה מצליח להנות מחופשת הקיץ. בינתיים - שבת שלום ליאת