ואיך בכל זאת?

יש לי מטפלת רגישה ונחמדה היא בתקופת ההתמחות שלה האחרונה.(שאין לי מושג דרך אגב מה זה אומר ואשמח להסבר קצר מה זה אומר על המקצועיות שלה) מאיזו שהיא סיבה אני לא סומך עליה, אני מעסיק את עצמי בשאלות כמו - האם אני המטופל היחיד שלה, למה היא נראית חסרת אונים מולי כאילו מבולבלת, האם אם יכולה לעזור לי, למה הלכתי למטפלת צעירה אולי זה לא נכון לי, כל כך הרבה שאלות לגבי היכולות שלה, שאני מוצא את עצמי סגור ובקושי מסגל לדבר על כאב אמיתי מולה. איך אפשר באמת להתמסר בטיפול? והאם מטפלים בשנת התמחות אחרונה מספיק "משופשפים" לטפל?

שלום אביתר, פסיכולוג בהתמחות קלינית רואה הרבה מאד מטופלים הן במסגרת הפרקטיקום (עוד בזמן הלימודים לתואר שני) והן במסגרת ההתמחות הקלינית שלו שאורכת ארבע שנים, מהן שנה אחת לפחות במסגרת אשפוזית. מסיבה זו ממש, מורשים פסיכולוגים החל משנת ההתמחות השלישית שלהם לעבוד גם בקליניקה הפרטית שלהם, בכיסוי של הדרכה. אין ספק שכל שנת ניסיון מעניקה יתרון לכל מטפל, אולם מטפלים צעירים יכולים לפצות על חוסר הניסיון היחסי ברעננות מחשבה, התלהבות ומסירות רבה מאד. במסגרות ציבוריות רבות, המתמחים הם כוח העבודה העיקרי, ואין זה עניין של מה בכך. אם תדפדף מעט בפורום שלנו, תגלה שהקושי להתמסר ולבטוח משותף למטופלים רבים, ואינו בהכרח קשור לניסיון ולוותק של המטפל. כך או כך, אני ממליצה בחום לדבר על כך עם המטפלת שלך, ולבדוק יחד איתה מה *באמת* מקור הקושי. בהצלחה רבה ליאת.