לליאת

הי ליאת, אם אמי לא היתה אמה טובה דיה, ופתחתי חוסר אמון בסיסי וקשיים בקירבה ובטחון , האם אהיה גם אמא כזאת לילדיי? אם לא חוויתי אמון, איך אוכל לדעת לתת אותו לילדי? ואיך אפשר לבדוק את זה מולם היום? איך מתקנים מול הילדים? תודה, ניבה

עם מודעות כל כך יפה ומודעות מעמיקה להתנהגותה הקולקלת של אמך, אני בטוחה שתהיי אמא מדהימה.

שלום ניבה, היכולת לראות את האחר, להתכוונן לצרכיו, להיענות להם באופן מכיל ומיטבי, גם אם האחר הוא הילד שלנו, תלויה בגורמים רבים כמו פניות רגשית, בשלות פסיכולוגית, מודעות עצמית - ברמה הפנימית, וגם תמיכה, שותפות מצד בן הזוג, סביבה בינאישית מספקת, ועוד - ברמה החיצונית. ההתנסויות שלך, כילדה, יכולות לצבוע במידה זו או אחרת את תפיסת העולם שלך, ובעקיפין גם את אלה של ילדייך. כלומר, אם את חווית את העולם כפוגעני ומסוכן, מתוך עמדה חשדנית המתקשה לבטוח, יתכן שמשהו מזה יחלחל גם לילדים. אני רוצה להאמין שמודעות עצמית, עבודה עצמית, ונכונות להודות בכשלים הבלתי נמנעים של ההורות, יכולים למתן את ההעברה הבין-דורית, ולהביא תקווה ושינוי. התפיסה הדטרמיניסטית אינה יפה לכאן, שכן לכל ילד (איזה מזל) יש שני הורים, ומגוון השפעות סביבתיות המעצבות את גישתו אל העולם. לנו, כהורים, יש חלק חשוב ומרכזי, אך לא בלעדי על גורלם. באמת מזל... שבת שלום ליאת

ליאת, תודה על תגובתך. חשבתי עליה היום בהקשרים שונים. למשל, במצבים מסויימים אפילו קשה לי להביט בעיני ילדיי. חשבתי עם מילים/ מושגים שלא הפכו לחוויות אצלי, בתוכי, ברמה הפסיכולוגית (אם אין לצייר צבע כחול לצייר בו, כיצד יזהה כחול?) . חשבתי על כך שיש מנעד לכל מושג / חוויה ובאיזה רמה אני קיבלתי אותה, וכמה קשה לי מול הפסיכולוגית שלי ברמה של נתינת אמון, גם לאחר 4 שנות טיפול. חשבתי הרבה על אמון מול חברים, ובזוגיות וממש הלכתי לאיבוד, אני לא יכולה אפילו לדעת את רמת האמון שיש לי בקשר הזוגי. חשבתי על סביבה ועל חברה שנותנת אמון/ מקבלת אמון.. חשבתי המון על המילה עצמה, אך דומה שהחוויה עצמה חסרה אצלי בכל כך הרבה מערכות יחסים. כמו לברוח מקשר, לנתק מגע, לא לדבר עם אף אחד כשאני הכי צריכה עזרה. כמו לבטוח רק בעצמי.. ועוד .. לא פשוט הנושא...לא פשוט בעיקר כי כואב לי על ילדיי. ניבה