פגישות עיוורות

לכבוד דר' אורנה ראובן מגריל שלום רב אני רווקה בת 45 . אני מנסה למצוא זוגיות ואהבה. אני נפגשת עם גברים רווקים וגרושים. תופעה מאוד שכיחה בפגישות היא שכבר בפגישה הראשונה או השניה הגברים שולחים ידיים. לי זה נותן את הרושם של חוסר רצינות, מכיון שלאחר מכן הם נעלמים. לעיתים קוראים לי פרימיטיבית,או שאומרים שזה מרתיע ברגע שאני מגלה התנגדות או מציבה גבולות. האם אני באמת מרחיקה ממני את הגברים ומקטינה את סיכויי למצוא בן זוג? מה לעשות? תודה א.

שלום א'. אורנה תשוב לענות ביום שלישי הבא. בינתיים אציע לך את מחשבותי בנושא. פגישות עיוורות, מעצם הגדרתן, טומנות בחובן מרכיב בלתי נמנע של חוסר וודאות. את יכולה 'להגריל' כל מיני מפגשים, בהם כאלה שיתאימו לך, וכאלה שלא. בהחלט יתכן שבהתנהגותך את מרחיקה מעליך גברים מסוימים, אך נדמה לי שגברים אלה ממילא אינם אלה שאת מחפשת. אחד המנבאים הטובים להצלחת קשר הוא דמיון בדעות, אמונות, ותפיסת עולם. הצורך שלך בקרבה רגשית לפני הקרבה הגופנית הוא צורך לגיטימי, ואין לי ספק שיש לא מעט גברים שיעריכו תכונה זו. אם, לעומת זאת, את מרגישה שקיים אצלך קושי בסיסי ביצירת אינטימיות באופן כללי, כדאי לברר אותו במסגרת טיפול פסיכולוגי (שהוא, כשלעצמו, מהווה הזדמנות לקשר קרוב ומשמעותי). בהצלחה ליאת

אני רוצה להוסיף שלי קורה אותו הדבר ואני בת 26. חלק מהגברים דווקא בסדר עם העיניין וממשיכים גם לדייט שלישי ורביעי עד שאני אסגר על עצמי. אני תמיד מבהירה שהסיבה היא שאני מתקרבת לאחר שאני מרגישה קרבה גם בראש וזה לא שחס וחילילה יש לי משהו נגד האדם ומי שנורמלי גם מבין אפילו אם לא רגיל... בהצלחה:)