דיכאון

שלום רב, אני בת 30. אני עוברת משבר מאוד גדול שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. אני לא מוצאת את הכוחות לצאת מהדיכאון, מהפאסיבות ומהמרה השחורה. אני לומדת ועובדת. אני מרגישה שהן הלימודים והן העבודה הם משא כבד על כתפיי. אני לא מוצאת אנשים שאיתם אוכל לדבר. חברים בלימודים מתרחקים ממני כשאני דיכאונית ומעיקה (גם אם אני לא אומרת כלום). כששיתפתי חברה מהלימודים (באוניברסיטה) היא נשמעה אכפתית, אבל היא כ"כ עסוקה בלימודיה שהיא די נעלמה.. אני מרגישה בדידות מאוד גדולה, כי גם האנשים שאני כן בקשר, הם בקשר איתי מתוך אינטרס, או שהידידות שטחית. הם לא מבינים אותי, וגם לא רוצים להתעסק ולשמוע על קונפליקטים של אחר. אנשים מאוד עסוקים בעצמם. ניסיתי לפני כמה חודשים להשתמש בפרוזק שהחמיר מאוד את הרגשתי, ואיני מעוניינת בתרופות. אני יודעת שהמשבר שאני חווה עכשיו הוא משבר גדול שיש בו תכנים מאוד מורכבים העוסקים בזהות, תפיסת חיים, אידאולוגיה, בדידות, מהות החיים... כדור הקסם לא יפתור לי את הקונפליקטים הקשים האלה, את האכזבה שאני חשב בקשריי עם אנשים. אני חווה את העולם כמקום קר ומנוכר. אולי הבחירות שלי הביאו אותי עד הלום: בעבודה, בחברים...אני יודעת שאני לא אמורה לצפות שמישהו יציל אותי מעצמי, מהמועקה הנוראה שאני סוחבת איתי כבר כמה זמן. אני לא מצליחה להתרומם..ואני מרגישה שהכל סוגר עלי. אין בי אנרגיה לכלום. איך יוצרים/מביאים לשינוי מנק' פתיחה של כלום? תודה. מישהי

חשבת אולי לפנות לטיפול פסיכולוגי?

שלום ליליה, כשסיימתי לקרוא את הודעתך חשבתי שהמילים שלך, המנוסחות בקפידה, במעין השלמה מיואשת, מסתירות מאחוריהן הר געש של כאב. כל-כך מתחשק לי לכתוב לך בפשטות לא לוותר על הגעש, ולא על התקווה... אני חושבת שבאיזשהו אופן זה מה שאמרה התגובה הקצרה שקבלת. לא לוותר על הדיבור, על האפשרות לבטא את רגשותייך למול אדם שימשיך לה-י-ו-ת שם. האם תכתבי לנו עוד ותספרי האם התנסית בטיפול פסיכולוגי? חזקי ואמצי, אורנה

דוגמא לאנשים עם דיכאון שמתמודדים http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ympr