אם לאהבה יש זמן ומקום אז מי אנחנו?

אני מאוהבת במטפל שלי, מה לעשות? יכול להיות שפסיכולוג גם מתאהב במטופלת? אני בטוחה שעם כל ההסברים הפסיכולוגיים הם עדיין בני-אדם עם רגשות ותשוקות, האם יתכן שיש סיכוי לאהבה זו להתממש? מה קורה לפסיכולוג שחושב על מטופלת ספציפית יותר מהרגיל? האם הוא כבני-האדם מרשה לעצמו להתאהב אבל באמת להתאהב. הרי מטפלים פוגשים הרבה אנשים, לא ייתכן שמישהי שבתה את ליבו ונגעה בו באופן שאחרים לא? עזבו העברה והעברה נגדית אני מדברת על אהבה בין גבר לאישה עם זמן ומקום שמה לעשות במקרה זה זו הקליניקה, האם קופידון לא נכנס לחדרים הללו הייתכן שבהוראת הפסיכולוג קופידון פוסח על האהבה המתרחשת בלבבות אלו בחדרים? או שחיציו מגיעים גם לשם גם אם "אסור" להודות בכך. מבקשת תשובה אמיתית בלי להתחבא מאחורי הסברים לעוסים ובנאליים.

נטלי מה את חושבת ? מטפל ומטופלת הם במקרה גם גבר ואשה ..ולמה שלא תפרח שם האהבה..במיוחד שם. ולמה לחפש הסברים ופרשנויות ? נכון ,במקרה שלך זה קצת מביך ,כי זה מקשה על הטיפול ...וזה בינך לבינך ,וההסברים הלעוסים (נכון) לא יתרמו לך דבר. לי יש הסבר קצת מזוית אחרת ,יש משפט האומר "מים גנובים ימתקו" מן כמיהה לאהבה עזה שאין לה סיכוי להתממש ..ומתקימת בהרארכיה טיפולית.ובעיקר בתחום של הפסיכולוגיה. אני בטוחה שאיני מחדשת לך דבר, ולמסקנה הזו הגעת גם את. מקוה שתפעילי שכל ישר..

נטלי שלום, שאלות דומות לשאלתך הופיעו בשבוע שעבר ולפני שבועיים ואת מוזמנת לחזור ולעיין בהם. גם אם ההסברים שם ייראו לך מקצועיים. אלו ההסברים שאני ואולי גם שאר מנהלי הפורום יכולים לתת בנושא. ובכל זאת עוד מחשבה, כאשר אנו מתאהבים הגם שיש בכך מן הספונטניות לעיתים, ישנם מצבים ואנשים בהם אנו לא מתאהבים, לא מרשים לעצמנו להתאהב כך שזה לא בלתי נשלט. ומאחר שהמפגש בין מטפל למטופלת הוא מפגש על בסיס מקצועי המעורבים בו גם כללי אתיקה וחוקים, ניתן וחשוב לשלוט ברגשות העשויים להתעורר. וחשוב עוד יותר לעשות בהם שימוש מקצועי. זו התשובה שלי, בשאלה כמו בקשר יש שני צדדים שייתכן ואינם מסכימים, ואם כך המצב גם כאן אז נחיה עם אי ההסכמה הזו, דרור

נשמע שהכעסתי אותך מתנצלת לא הייתה כוונה כזו תודה בכל אופן...