החלמה..

היי ליאת לאחר כשלוש שנים של דיכאון,חוסר הנאה וסיוט מתמשך, אני חוזרת לעצמי. עדיין לא לגמרי (עדיין לא מסוגלת לקנות בגדים צבעוניים..... זוכרת?, ועוד כמה דברים),אבל התקדמתי בצעד ענק אחד, ואפילו יותר. זה ממש מפחיד אותי !! אני שומעת מוזיקה שאהבתי תמיד,מרגישה את זה זורם בעורקי.. נהנית ומפחדת ביחד. פתאום מתחילות מחשבות על כל מיני שינויים קטנים ומשמעותיים שהייתי רוצה,כמו להשיל את 35 הקילו שהעליתי,לשמוח,להנות מכל הדברים הקטנים שפעם גרמו לי הנאה, ועוד. אפילו עברה בי מחשבה,של לחזור לטיפול כדי שהיא תעזור לי ליישם את זה ,מכיוון שזה נראה לי בלתי אפשרי ליישום, ובעיקר מפחיד, אך כלכלית זה קשה למרות הסיבסוד של קופ"ח. הייתי רוצה להמשיך את התואר,ולעסוק בתחום החינוך/ההוראה/הטיפול עם ילדים, אך מניסיוני בעבר לא הצלחתי להתמודד עם הלימודים לצד עבודה במשרה מלאה. בעיקר מבחינה כלכלית,אבל לא רק. בזמנו חיפשתי דרכים רבות,אך לא מצאתי ופרשתי . עדיין נשארו לי בעיות של ריכוז,עדיין לא הצלחתי לפתוח ספר ולקרוא יותר מחצי דף.. אני מרגישה שלא אוכל להשיג את הדברים החשובים באמת שיעזרו לי לאיכות חיים טובה יותר בגלל כל מיני מגבלות כלכליות ונפשיות (בהן יכולות וכישורים שלא התברכתי בהם). אז מה עושים עכשיו? איך מתמודדים עם זה? יש לך רעיונות בשבילי? שתהיה לך שבת קרירה ונהדרת :-)

ערב טוב טל, נדמה לי שאחד הסודות לחיים טובים, היא היכולת להציב לעצמנו מטרות ריאליות ברות-השגה. איני יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת "אני מרגישה שלא אוכל להשיג את הדברים החשובים באמת". חשובים באמת? למי? מי בעצם מחליט מה חשוב? אולי חסרים לך דברים חשובים כדי להיות מורה, אבל את מצויידת לא רע בכלל כסוכנת נסיעות, fבעלת חנות פרחים, מזכירה או נהגת אוטובוס? יש לי הרגשה שהדופק החדש שאת מרגישה בעורקים קורא לך לעדכן את תפיסותייך ביחס לעצמך, ביחס לעתידך וביחס ליכולותיך. זה באמת באמת מפחיד. דלת סגורה תמיד מאיימת פחות משער פתוח שלא יודעים לאן הוא מוליך. לכן, אולי, קל לך יותר לעמוד ליד הדלת הסגורה, ולהצטדק על מה שאין בך. אני מזכירה לך שהחנויות מלאות בגדים צבעוניים, וגם זה שער פתוח ומזמין. מחזקת אותך, ומעודדת להפסיק לפחד ולהתחיל להעיז. בהצלחה ליאת