התמודדות עם לחץ חברתי-שאלה לפסיכו' קליני ולפסיכיאט

אני בת 30, רווקה. אני בדכאון לקראת ליל הסדר המשפחתי. כל בני דודי ( כולל בן דוד ובת דודה הצעירה ממני בשלוש שנים ) כבר נשואים ובעלי תינוקות. אין לי כוח ואני חשה בושה וכשלון בהתמודדות מול הביחד שלהם והלבד שלי . אני מרגישה שהם מרחמים עלי ( או שאולי אני מרחמת על עצמי ??? ) ולא נעים לי עם השאלות והעקיצות של הדודות ( "מתי תתחתני ? " ). היו לי בעבר בני זוג , לצערי שום קשר לא התממש לחתונה, ילדים וכו'... האם מבחינה סטטיסטית אני חריגה ?כלומר, מה אחוז הרווקות בגילי , בפלח השוק שלי ( אקדמאית, עובדת, נראית בסדר ). יש לציין ,שבאופן כללי יותר ( לא רק בעניין הזוגיות ) אני גם מתקשה להתמודד מלחץ חברתי וזה יוצ ר ,לעיתים, מסיכה לא אמיתית שלי . כמובן, כדאי ליצור רושם טו ב יותר.... מה לעשות ??? טיפול תרופתי יכול לעזור ? טיפול פסיכולוגי?

אלמונית שלום אין לי נתונים סטטיסטיים מדוייקים אבל רווקות בגיל 30 זו תופעה נפוצה ביותר, אין לי ספק שגם את רואה את זה. מצד שני יש איזה סוג של מיתוס על גיל 30 ונישואים בתרבות הישראלית, לפחות בנוגע לנשים. אני מתרשם, וזו לחלוטין התרשמות שאיננה מבוססת מבחינה "מחקרית", שאחרי גיל 30 מתחיל לחץ רב יותר לנישואין וחשש מפני הישארות לבד. יתכן שהדבר קשור למגבלת גיל אחרת, והיא שמקובל מבחינה רפואית להביא ילדים לעולם עד גיל 40. השאלה מה עושים מבחינה אישית עם המיתוס מצד אחד, ועם מערכת ההיכרויות, מצד שני. תחושת הבושה מהרחמים והלחץ שמופעל עליך הם בוודאי התמודדות לא נעימה. אבל השאלה העיקרית כיצד זה משתלב בתחושת הלחץ הכללית שלך. הבעיה העיקרית בעיני היא שלעיתים נוצר מעגל סגור שבו הלחץ הגדול להכיר ולהתחתן יוצר מתח כה גדול בהיכרות הזוגית, עד שכל היכרות כזו הופכת לחוויה לא נעימה, ובצורה כזו בוודאי קשה לפתח קשר. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. ניתן לעבוד בעיקר על נושא הלחץ וכן על אופי היחסים הבין אישיים שאת יוצרת. גיל 30 הוא גיל שבו אדם כבר חש בוגר ומנוסה יותר בחיים ומכיר את עצמו, כמו גם את נקודות התורפה שלו. זוהי מעין צומת דרכים שאנשים רבים מחליטים לפנות בה לטיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על מכשולים שעומדים בדרך. טיפול תרופתי איננו ברירת המחדל במקרה שלך, אלא אם מתפתחים מצבי חרדה או דיכאון בעקבות המצב, ואז יש לבחון את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אלמונית! אינני פסיכולוגית, אבל אני רווקה בגיל הרבה יותר מבוגר ממך (ארבעים פלוס), ואני יכולה לתרום לך מניסיוני בתחום הזה: ראשית כל - אינני "דפוקה" משום בחינה - לא בחיצוניות ולא באישיות. ממש כמוך, אני אקדמאית, מצליחה ומוערכת מאוד גם במקום עבודתי וגם בקרב חבריי. כשהייתי בגיל 22-25 , הגיל הממוצע בו מתחתנים - או לפחות התחתנו בזמני - גם אני הייתי בלחץ: מה יהיה? בשנים שלאחר מכן, נרגעתי קצת מהלחץ, אבל לקראת גיל שלושים - גיל "החלפת הקידומת" - שוב נכנסתי ללחץ. והתוצאה שלו היתה - מערכות יחסים לא מתאימות שחוץ מעוגמת נפש לא הובילו לשום תוצאה. ואז, במשך השנים, חדרה למוחי לאט-לאט ההכרה הבאה: ראשית - רווקות איננה פגם, ובוודאי שלא פשע. זהו רק מצב משפחתי ותו לא. שנית - חיי הפרטיים - הם שלי ושלי בלבד. לאיש אין זכות להתערב בהם, ואינני חייבת לאיש - גם לא לבני משפחתי - הסבר, ובודאי שלא התנצלות - מדוע אני מנהלת אותם בצורה זו ולא אחרת. והאמיני לי, ברגע שמגיעים למסקנות אלה ומפנימים אותן - שום שאלה או הערה בנושא אינן יכולות עוד לפגוע או להזיק. ומעל לכל - זה אולי נשמע נדוש, אבל אסור לאבד את התקווה. אני אישית פגשתי נשים שהתחתנו בגיל ארבעים פלוס ואפילו חמישים. בהצלחה!

שלום אלמונית! אינני פסיכולוגית, אבל אני רווקה בגיל הרבה יותר מבוגר ממך (ארבעים פלוס), ואני יכולה לתרום לך מניסיוני בתחום הזה: ראשית כל - אינני "דפוקה" משום בחינה - לא בחיצוניות ולא באישיות. ממש כמוך, אני אקדמאית, מצליחה ומוערכת מאוד גם במקום עבודתי וגם בקרב חבריי. כשהייתי בגיל 22-25 , הגיל הממוצע בו מתחתנים - או לפחות התחתנו בזמני - גם אני הייתי בלחץ: מה יהיה? בשנים שלאחר מכן, נרגעתי קצת מהלחץ, אבל לקראת גיל שלושים - גיל "החלפת הקידומת" - שוב נכנסתי ללחץ. והתוצאה שלו היתה - מערכות יחסים לא מתאימות שחוץ מעוגמת נפש לא הובילו לשום תוצאה. ואז, במשך השנים, חדרה למוחי לאט-לאט ההכרה הבאה: ראשית - רווקות איננה פגם, ובוודאי שלא פשע. זהו רק מצב משפחתי ותו לא. שנית - חיי הפרטיים - הם שלי ושלי בלבד. לאיש אין זכות להתערב בהם, ואינני חייבת לאיש - גם לא לבני משפחתי - הסבר, ובודאי שלא התנצלות - מדוע אני מנהלת אותם בצורה זו ולא אחרת. והאמיני לי, ברגע שמגיעים למסקנות אלה ומפנימים אותן - שום שאלה או הערה בנושא אינן יכולות עוד לפגוע או להזיק. ומעל לכל - זה אולי נשמע נדוש, אבל אסור לאבד את התקווה. אני אישית פגשתי נשים שהתחתנו בגיל ארבעים פלוס ואפילו חמישים. בהצלחה!

חמודה תירגעי. האנשים הכי מקסימים רגישים ומיוחדים שהכרתי בחיים היו בני 32, 33 ועוד. אני בת 17. שימי זין על כולם. לא בא לך?? תקחי את עצמך לסיני. תעשי ליל סדר משלך בבית. לכי למסיבה, לדיסקוטק. אל תתייחסי אליהם. את חופשייה כציפור (המטאפורות זולגות...) ויכולה לעשות מה שבראש שלך בעוד הם תקועים עם הבעלים/נשים, ילדים וכו'... ומה עם החמות??? אז את רואה- יש לך ממש מזל. ותאמיני לי, אם היית אמורה לפגוש מישהו זה כבר היה קורה לך. אז תסמכי על הגורל שלך, הוא יוביל אותך לנסיך האמיתי. מה שאמור לבוא יבוא. אל תלחצי. ותאמיני לי שטיפול תרופתי רק יבריח את הגברברים... את חושבת שטיפול תרופתי יזרז חתונה???? אז בלי לחץ!!! את מוזמנת לענמות לולה

נשמע לי בגדר הנורמה - לא דורש טיפול