מיצוי רגשות רעות שנגרמו לי ע"י משפחתי

שלום רב. הנני בן 19, בוגר, רציני, ועצמאי. לי ולמשפחתי הקרובה (הוריי בעיקר) עבר, המלא באי הסכמות, חוסר כבוד, זלזול, פגיעה רגשית, גרימת עצב, ועוד. אותם רגשות כואבים אשר בעיקר הם גרמו לי, לא קיבלו התייחסות רצינית מצידי עד כה. מאותם רגשות נוצרה לי למשל תחושת נתק ממשפחתי, ותחושת אי שייכות לה. הדבר מתבטא באי שיתוף שלי את משפחתי בענייניי האישיים, אלא שיתוף חבריי ומכריי. יש לציין שנוח לי ביותר עם התנהלות זו, ונראה שגם למשפחתי. התנהלות זו כאמור, מאפשרת חיים יציבים יותר. רק שמשהו אחד קשה לי, וזה שאותם רגשות ממשפחתי לא קיבלו ממני ממש התייחסות. לאחי הקטן אירוע בר מצווה בקרוב. מיד ברגע ששמעתי על כוונתם של משפחתי לארגן אירוע משפחתי עלתה לראשי התהייה האם יהיה חיוני עבורי, לבחור, עם מלוא הכבוד כלפי משפחתי כמובן, שלא להגיע לאירוע. לפי דעתי, אי ההגעה לשמחה המשפחתית תיהיה בחירה סמלית מצידי (כמו כל אדם אחר מהמשפחה שיבחר לא להגיע כי אינו מרגיש שייך), וגם, בגלל קרבתי לבעלי השמחה, תאפשר לי להרגיש שמיציתי איכשהו את אותם רגשות שליליים כלפי משפחתי. שאלתי העיקרית היא האם ישנו סיכוי, שיש היגיון בדעתי, ושאכן אי ההגעה לשמחתם של משפחתי הקרובה תביא למיצוי אותם רגשות שליליות שנגרמו לי ע"י משפחתי, לפחות במידה כלשהי? אני מודה מראש על התייחסות הפסיכולוג ושאר בעלי הדיעה המקצועית לשאלתי, תודה רבה לכם מראש, דניאל.

אני לא בעלת מקצוע (אתה יכול להפסיק לקרוא :) אין שום סיכוי שבעולם שיש היגיון בדבריך שכן גם בעלי שאבא שלו התעלל בו(!!) הזמין אותו לחתונה (גם כדי שהצד שלי לא ישאל שאלות מיותרות) ואתה הרי לא רוצ שכל העולם ישאל למה אתה לא שם. כביסה מלוכלכת אפשר לנקות עם איש מקצוע אבל לא עם כל מי שמגיע לבר מצווה. תראה, זה לא סתם שאח שלך לא ישכח לך את זה בחיים. תתלבש הכי יפה שאתה יכול, תהיה מקסים ולבבי, תחייך לכל העולם, תבוא ראשון ותישאר אחרון ובשום רגע אל תחשוב לרמוז שיש איזשהו מצב לא נעים אצלכם. חשוב לי שתדע שנכנסתי להודעה שלך מתוך תחושת הזדהות גדולה עם הכותרת! גם אני מלאה בכעסים והכל ורציתי לשמוע איך אנשים אחרים מתמודדים ולכן שלא תחשוב שאני שופטת אותך חס וחלילה או משהו אלא שאח שלך לא אשם הוא צעיר ואם לא תגיע זה יהיה נושא הבר מצווה עליו ידברו כולם וזה לא מגיע לו... מה דעתך? בהצלחה, סטלה

דעתי היא, שעם כל הכבוד לך, התייחסת להוריי, התייחסת לאח שלי, התייחסת למה שעלול להיות "הנושא המרכזי" באירוע, אבל לדבר אחד לא התייחסת כלל, והוא אליי. לא התחשבת בי ברגשותיי בנפשי ולא עניין אותך אם בכלל יש כאלו. סיפרת על בעלך שאביב התעלל בו, אינני יודע למה בעלך בחר זאת, אבל אין ספק שאם אבא שלי היה עושה לי את זה הוא ממזמן לא היה ממשיך להיקרא אבא שלי ובטח שלא הייתי נמצא לידו בשום עת ביחד, וגם בחתונה. כבוד האדם הוא דבר ראשון וחשוב פי אלף ואלף ממה שידברו משפחתך על "למה האבא של החתן לא הגיע", אנחנו בשנות האלפיים ועל הפרימיטיביות להישאר הרחק מאחורינו. אז דעתי לצערי היא שמחקת את רגשותיי מהעסק ועל כן נראה לי שאיני יכול לראות בתגובתך כתגובה אובייקטיבית, כך או כך הנני מודה לך על התייחסותך. שלום רב לך.

שלום דניאל תשמע ,אולי תבדוק עם עצמך מדוע אינך מעונין להשתתף במסיבה ,אם תגיע למסקנה שהסרוב נובע מנקמה במשפחה ,הייתי מציעה לך לוותר על הנקמה שהיא די מתוקה לפעמים.אך לא תורמת דבר. ואולי אתה חושש שהשתתפותך תוביל לחידוש המריבות המשפחתיות? גם לא ציינת, אם משפחחתך מעורבת בלבטיך בענין ההשתתפות, ומה דעתם , והאם, הם מעונינים בכלל שתשתתף? ואולי ההשתתפות דוקא,תיצור ספתח לפיוס בינך לבינם....יכול להיות? וחוץ מזה מדובר באחיך הקטן,שבטח היה רוצה לראות אותך בשמחתו.בר מצווה זה אירוע של פעם בחיים...לא? אני מאוד מקוה שכן תשתתף למרות הכל.. שיהיה במזל..

שלום דניאל, גם אני לא משוכנעת שהחרמת האירוע בהכרח תביא הקלה רגשית. יתכן שההיעדרות תגרום לך, נוסף על כל רגשות הכעס, גם רגשות שליליים נוספים, כמו אשמה ויסורי מצפון. כדי להשתחרר מן המועקה הרגשית הממושכת, יש לברר מהן החוויות שקדמו לה, לעבד אותן, ואולי אפילו להצליח לסלוח. המרחב הטבעי למשימה הזו הוא חדר הטיפול של הפסיכולוג, אבל לא רק. תוכל להחליט שאתה לוקח אחריות, פותח את הנושא בבית, ומכונן אווירה מאפשרת לדיבור רגשי שכזה. נדמה לי שההתלבטות אם להגיע לאירוע, או אולי להחרימו, קשורה גם לשאלת השייכות שלך למשפחה.. האם אתה חלק מהם, או חלק מהמוזמנים? האם מבפנים או מבחוץ? ללא קשר להחלטה שתקח, מאחלת לך הקלה מהירה, וכמובן מזל טוב גדול לאחיך ליאת

הוריי אינם יודעים על ההתלבטות שלי בנושא, ואני בהחלט מוזמן לאירוע והם אפילו בטוחים שאהיה שם אני חושב. אדגיש כי הקשר ביני לבין הוריי כיום הוא די נורמלי, ולמעשה, מן הצד הוא אף עלול להיראות תקין לגמרי וטוב ביותר. (על כן אני נראה שייך למשפחה לגמרי ובאופן טבעי, מכל הבחינות) מה שמפריע לי אלו אותם הרגשות הרעות שנגררות שאני והוריי יודעים עליהם, מבחינת הוריי אני חושב שהם מוצו, אך מבחינתי לא. איני חושב שצריך להגזים ולהגדיר את זה כ"החרמת האירוע", הרי זה ברור מאליו, למשל, כשלדוגמא אנשים מבוגרים שמוזמנים אינם מגיעים, עושים זאת כי אינם מרגישים שייכים או כדומה. על כן זהו מעשה לגיטימי. השאלה היחידה והעקרונית שלי היא אם אכן יש סיכוי שאי ההגעה בהחלט תגרום לי להרגשה לה אני מצפה, שאני והוריי כביכול "שווים" כעת, ושאכן חסרוני שם כבן משפחה מדרגה ראשונה, היוותה סמל לאותם רגשות שליליים (אולי גם גרמה להם לאי נעימות, אך זה לא העניין המרכזי פה), ותאפשר לי להרגיש שמיציתי את הרגשות האלו. האם יש סיכוי כלשהו שכך יקרה במידה כלשהי לפחות? אני מודה לך רבות על התייחסותך ליאת, בתודה, דניאל