מחשבות שליליות

שלום רב, בתי בת 12 ומזה כחודש ימים היא החלה לחשוב מחשבות שליליות (לדעתה) עלי ועל אשתי. למשל, היא חושבת שאני שמן (ואני אכן שמן) ושאשתי מעצבנת אותה. הפעם הראשונה שעלתה בראשה מחשבה שלילית עליי הייתה שכעסתי עליה ואז היא חשבה עלי מחשבות רעות, מאד נלחצה מהן ופרצה בבכי (הארוע קרה לפני כחודשיים לערך). היא משתפת אותנו כל העת במחשבותיה (הקשר שלה איתנו מאד גלוי ופתוח) והיא מאד מוטרדת מהן, כי לדעתה מדובר על מחשבות שליליות הפוגעות בנו במובן זה שהן מעליבות. אנחנו מנסים לתת לה לגיטימציה לכל מחשבותיה אבל היא מאד לא רגועה מהן והיא כל הזמן "מתעסקת" איתן. לדבריה הן תוקפות אותה כל העת ללא כל ארוע נלווה למחשבה, וכיום בימי החופשה, בימים שהיא ללא תעסוקה מלאה, המחשבות עולות בראשה עם וללא כל טריגר. האם ידועה לך על איזושהי תופעה המתאימה לגיל? האם יש לך איזושהי עצה עבורנו כיצד לנהוג? תודה, משה

שלום משה, אכן, מחשבות מטרידות יכולות להיות מטרד רציני... אני רוצה להציע לך עיקרון מסוים למחשבה ולשיחה עם בתך, ואם תרגיש שהיא ממשיכה לסבול כדאי לתאם עבורה מספר פגישות עם פסיכולוג קליני - עדיפות לפסיכולוג המתמחה בעבודה קוגניטיבית. העיקרון הוא כדלקמן: כדאי להסביר לבתך שלמחשבות יש דרך התנהלות מאוד מיוחדת. הן פשוט באות (אם אנחנו רוצים בהן ואם לאו), ואם מתעקשים לסלק אותן ולהיפטר מהן הן 'מתעצבנות' ומתחילות להתעקש. מחשבות מתעקשות על-ידי כך שהן 'מתרבות', והופכות להיות יותר ויותר 'צעקניות'... לכן, הדרך הטובה ביותר להרגיע מחשבות הוא לתת להן 'להיות', מבלי לנסות לסלק אותן ולהיפטר מהן. אם נותנים להן להיות הן נשארות קצת, ואחר-כך מתפוגגות ונעלמות, כמו מליוני המחשבות האחרות שעוברות בדעתנו במשך היום. בטיפול קוגניטיבי אפשר ללמוד כל מיני 'טריקים' נחמדים שעוזרים לפתח התנהלות יותר נינוחה עם המחשבות שלנו - מעין התבוננות פסיבית, מבלי לעשות איתן שום-דבר שגורם להן להתעקש... בהצלחה רבה, וחופש נעים לבתך, אורנה