לרוית-יש לך הודעה בדף 148
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
רוית בוקר טוב. יש לך הודעת המשך בדף 148 של שעה 23:33 ...
בוקר טוב. קראתי את מכתבך. נשמע באמת קשה, בודד ומתסכל. ההתייחסות לבעלך כאל גייס חמישי- מעידה על הקשיים הזוגיים בנוסף לקשיים באובייקטיבים. באיזה סוג של תמיכה מקצועית את נמצאת? האם מדובר בשיחות שבועיות? ולגבי ההסבר על המחלה- אני מכירה את החשש של הורים מלהגיד את הדברים לעצמם ולסביבה, אך לעיתים חשוב לעשות זאת גם כדרך לקבל את הענין- קשה ככל שיהיה. נכון שמדובר במחלה קשה. נכון גם שהסביבה בהרבה מקרים ושלא בצדק נוהגת באופן שיפוטי. דווקא משום כך- חשוב לדבר על כך. לא להפוך זאת לסוד, כי לסודות נלווה עומס רגשי כבד מנשוא ובדידות. ילדתך הקטנה נשמעת ילדה אינטיליגנטית. תאור המשחק שלה היה מרגש ביותר. אני בטוחה שהיא רוצה לדעת למה הכל קורה, ומדוע אח שלה רוצה להיות התינוק. למה הוא מתנהג מוזר לפעמים, ועוד, ועוד. ניתן לעשות זאת עם עזרה מקצועית. ולגבי הרצון שיבריא- כל כך טבעי ואמהי. כל כך אמיתי וכל כך כואב. את אומרת שלמדת את המחלה וראציונאלית את יודעת הכל עליה. רגשית מותר לך לקוות ולצפות להחלמה, זה לא סותר את ההתמודדות עם הקשיים ועם הטיפול. את נשמעת חזקה, אבל באמת אם את מסכימה- ספרי עוד קצת על אופן התמודדותך עם שאלות הסביבה, ועל הטיפול. יום טוב. רוית.
התמודדות עם הסביבה ? שאלות? אני חושבת שזה הדבר הקל.... אני לא מתביישת לענות לשאלות או להסביר במצבים מביכים. אם יש בי חשש זה רק בגלל הבן והתייחסות הסביבה אליו. אנשים שאינם קרובים ומכירים אותו מתנהגים הרבה פעמים בצורה גסה ומגעילה. כמו למשל חנויות שהוא נכנס ורוצה לקנות משהו.. או ש"עובדים" עליו או שצוחקים כי הוא לא יודע לחשב סכומים,עודף וכו'. ילדים אשר צוחקים עליו או על מראהו (מאד שמן) וגם על המבוגרים אשר לא עוצרים לרגע לחשוב.... למשל: לפני מספר ימים הוא רצה לבקר מישהו ממשפחתינו ולקחת את הכלב לטיול. הוא הלך והמעלית לא עבדה באותו רגע.., וחזר כלעומת שבא. הלכתי איתו לאותו בניין והנה המעלית עובדת אך הוא לא היה מוכן בשום אופן לעלות. לידי עמד שכן אשר ראה ושמע שבן שלי אומר. אני מפחד,אני בחרדה שיקרה משהו,שהמעלית תתקע. אז השכן אומר ברוב חוכמתו. "אתה צריך לפחד כשהמעלית פועלת לא כשהיא לא פועלת" "אתה יודע מה יכול לקרות? " ואני מיד אמרתי לבן שיחכה בחוץ ושלא ידאג ושאני מיד יורדת. וכשעליתי עם השכן הוא אמר/שאל הילד פוחד? אז אמרתי שכן כי הוא נתקע פעם בחושך ומאז הוא מאד פוחד. אבל בליבי חשבתי " אתה אידיוט ! מה זה משנה למה ואיך? מישהו פוחד אז למה להפחיד יותר ? למה לא להרגיע במקום. אלו הן סוג התגובות שקשה לי איתם. חוסר הסבלנות והסובלנות שאנשים מגלים... באשר להתמודדות ולשאלות... אני חושבת שהכי קשה זו ההתמודדות עם עצמי,עם השאלות שאני שואלת את עצמי.. העבר ההווה והכי הכי העתיד. אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי אחת לשבוע. וזה קשה אך מועיל וטוב... וזה לא סותר את העובדה שדעתם של אנשים מסויימים חשובה לי. ואני מתייעצת הרבה.. הפורום בכלל ואנשי הצוות בפרט אינם מודעים,אני חושבת לתמיכה ולעזרה הרבה שהם נותנים. אגב, הפורום והצוות ,הוא הרבה יותר אנושי מהמוני אנשים וירטואליים שאני מכירה ! תודה !!!!
אני מתנצלת אם ההודעות ארוכות אך קשה לי לתמצת דברים כל כך רבים.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
