לאביב בוקר טוב

לצערי,התנתקה בינינו השיחה דוקא בחלק היותר מעניין שלה... אני לא אהיה בפורום היום ,כי עלי לעזוב מוקדם. שיהיה לך יום מצויין (מגיעים לך גם ימים מצויינים-לא רק טובים-אבל לאט לאט...) ונדבר...(אם עדיין לא נמאס לך). ביי ביי

היי, את יודעת ישבתי פה וחשבתי מה לענות לך על ההודעה היום, והתלבטתי אם בכלל לענות. אבל אחר כך ראיתי שגם חיפשת אותי בפלאפון, הייתי באמצע ישיבה ואני חוזרת אליה מיד, ולכן אני אגיב כאן. מעניין הגדרת את החלק האחרון של השיחה שלנו... אני כבר לא כל כך מחוברת לחלק האחרון של השיחה שלנו, אבל אם הכוונה היתה לחלק שבו דיברנו על המוות, שעבורי הוא היה החלק האחרון שבו הייתי איתך ואחר כך איבדת אותי, קשה לי להגדיר אותו כמעניין, החלקים שלי בשיחה עוד טריים מדי וכואבים מדי. עבר עלי לילה מאוד קשה ומאוד מסויט בעקבות השיחה שלנו, ובעקבות כמה משפטים שאמרת אולי בלי לשים לב, אולי היה חשוב לך לפרוק וקצת שכחת שגם אני נמצאת שם מהעבר השני של קו הטלפון, מקשיבה אבל מחוברת גם לחלקים הקשים שלי. נראה לי שקצת איבדת אותי בצורך שלך להישען ולקבל עזרה, אבל אני חייבת להזכיר לך שגם אני עוברת תקופה לא קלה, גם לי קשה עדיין להתמודד עם החוויות שלי ועם הבעיות שלי, ונכון אני פה בשבילך, אבל עד גבול מסוים, גבול אדום שאני הצבתי בשבילי, כדי לא להתפרק בדרך, כדי באמת לנסות לשמור קצת גם על עצמי. אמרתי לך אתמול ואני אומרת לך היום שוב, כמעט על הכל אני מוכנה לדבר איתך, על הצבא, על החבר, על הבולמיה, על הדיכאון, על החור השחור, על המבוי הסתום, אבל לא על המוות. וזה לא את, זו אני, לי עדיין קשה להתמודד עם המוות של אבי שבקושי עברה חצי שנה ממנו, ועל זה אני מוכנה לדבר רק בטיפול, כי שם גם אם אני אתפרק אחרי זה, יהיה מי שיצליח לחבר אותי, ושם אני יכולה לעשות את זה בקצב שלי, ולעלות רק את מה שאני באמת יכולה להתמודד איתו. אני יודעת שאולי קשה לך קצת להבין ולקבל את זה, אבל תנסי לשים את עצמך קצת "בנעליים שלי", אולי לך קל לחשוב שעברתי לצד הנורמלי, אבל אני מתמודדת עדיין בדיוק כמוך עם כל הקשיים שלי או לפחות מנסה להתמודד, ויש נקודות שאני לא יכולה ולא רוצה לדבר עליהם, ומשפטים שאת אומרת כבדרך אגב מעירים אצלי "מתים", וגורמים לי להתקפת חרדה אחר כך. בכל מקרה, עברתי את הלילה, והיום אני מנסה להתחבר מחדש, ולהמשיך הלאה, ואני מאוד מקווה שאת לא נפגעת ממה שאני כותבת לך. אני באמת פה בשבילך אבל בגבולות האדומים שלי, שעוזרים לי לשמור קצת גם על עצמי, ומאפשרים לי להמשיך במלחמה הפרטית שלי. אביב.

אביב היקרה, בדרך כלל אינני נוהגת להיכנס אל תוך ההתכתבויות שלך ושל אנג'ל, כדי לא להפריע ולתת לכן את המקום שלכן. הפעם אני חורגת מהרגלי. קראתי את דברייך וחשתי התרגשות. אכן נראה שעבר עליך לילה קשה, אבל עברת אותו. את כבר אחרי. רק רציתי להעניק לך סמיילי ענק. ולאנג'ל היקרה, אני יודעת שגם את עוברת תקופה לא קלה. לא ברור לי למה הפסקת להתקשר, אבל זו באמת בחירה שלך. תשמרי על עצמך. יש סביבך "סוללה" של אנשים שבאמת רוצים לעזור לך. את בוחרת אם להשתמש בהם, מתי וכמה. כדאי לך לשמור על אותם אנשים, כי הם לא תמיד יישארו שם לנצח. יום שלישי היום. אני אשמח אם תתקשרי. שיהיה לשתיכן יום נפלא, טלי פרידמן