התחבטות

שלום רב, ברצוני לקבל את עצתך ואודה לך על כך. להפרעות שונות בחיי (adhd, ocd, תיקים), שהשפיעו עליי רגשית, היה מקום מרכזי בעיצוב חיי. אחת הטעויות שעשיתי הייתה ללמוד לתואר שני בתחום שמכוון אותי לעבודות שאינני רוצה כלל לעסוק בהן. טעות זו היא ביטוי לעשר שנים אחרונות קשות שעברתי. כעת, אני נמצא, כך אני מקווה, בתחילתה של דרך חדשה. אני מקווה שתהיה זו דרך "מזוככת" - כזו שלא תושפע מגורמים שליליים ושלא תתעצב על ידיהם. אני שוקל לעשות השלמות לתואר ראשון בפסיכולוגיה ולהמשיך לפסיכולוגיה קלינית. אולם ההחלטה אם לעשות זאת היא קשה. ואני חושש לחזור על טעויות.יש לי המון התחבטויות: להיות פסיכולוג מאד מושך אותי. העיסוק בנפש האדם מעניין אותי, אני חושב שהמקצוע הזה יעניק לי סיפוק בכך שאני מסייע לאנשים, ואתגר לפענח ולפתור את הקשיים של האנשים. עם זאת, אינני בטוח שזה מספיק כדי להיות פסיכולוג. פסיכולוג שטיפל בי אמר שצריך שזה יבער לי בעצמות, שאהיה בעל רצון עז לעסוק בתחום. אבל אני לא חש כך, אני לא קם בבוקר וחש דחף חזק לעזור ולטפל באנשים. אבל זה כן מושך אותי ומעניין אותי, ואני חושב שאהנה במקצוע וגם שהוא מתאים לאישיותי (למשל, אוהב לעבוד באופן פרטני עם אנשים, אוהב גיוון בעבודה וכו'). שאלה נוספת, עברתי שנה קשה, האם יהיו לי הכוחות להתחיל בלימודים אינטנסיביים או שעליי לקחת מנוחה ולהתחיל בשנה הבאה? או שאולי בעצם לימודים הן שיחזירו לי את כוחותיי ויעלו אותי על דרך המלך? ואולי אם אדחה את לימודיי בעוד שנה דווקא אז לא אמצא את הכוחות להתחיל את המסלול האקדמי מהתחלה וכדאי להתחיל עתה? ואני בקרוב מאד בן שלושים, אולי כדאי למהר? או שבעצם החיפזון מן השטן ואם אחפז אחזור על טעויות? אציין כי לפני כמה ימים סיימתי מספר פגישות שבמהלכן נערך לי איבחון פסיכולוגי ובשבוע שבועיים הקרובים אתחיל טיפול פסיכולוגי. שאלתי היא מה לדעתך עליי לעשות, או כיצד עליי לחשוב, כדי לקבל את ההחלטה המיטבית? אני מודה לך על רצונך הטוב לסייע. שבוע טוב.

שלום אלון, אתה שואל שאלות כבדות משקל, ולשאלות כבדות משקל לא תמיד יש תשובות חד משמעיות. באופן אישי, יש לי חיבה לאנשים שיודעים לזגזג בלי פחד, לקחת סיבובים חדים, ולא להיתקע במקום אחד רק בגלל שהם כבר שם. אני מעריכה אנשים שיודעים מה הם רוצים והולכים על זה בכל הכוח. עם זאת, מקצוע הפסיכולוגיה נרכש בדרך חתחתים קשה ביותר, ולא תמיד מי שהתחיל בה יהיה אותו אדם בסופה. עליך להביא בחשבון שמסלול ההכשרה של פסיכולוג רצוף גם בסיכונים של 'הדחה', ולא תמיד רצון ונחישות יכולים להבטיח הגעה לקו הסיום. תוכל להתחיל בתהליך הלימודים לתואר ראשון (או השלמות בפסיכולוגיה) ולהתייחס אליהם כאל מתאבן. במסגרת הלימודים תוכל להתנדב (כמו שעושים מרבית הסטודנטים לתואר ראשון) במסגרות פסיכיאטריות שונות, ולבחון מה קורה לך בהקשרים הללו. אני מניחה שגם אם תחליט בסופו של דבר לא להמשיך לתואר שני, זו תהיה התנסות מרתקת ומעשירה. במקומך, לא הייתי מוטרדת יתר על המידה מעניין הגיל. במקצוע הזה גיל ובשלות הם יתרון עצום. אם בכל זאת תחליט לנוח שנה אחת, לא תפסיד שום רכבת. ואולי בכלל שווה להעלות את הדילמה שלך במסגרת האבחון שתעבור, ולבקש מהבוחן לתת את הדעת גם על שאלת התאמתך למקצוע. הטסטים שתעבור אינם אמורים, כמובן, לבחון ישירות שאלה זו, אך הם יכולים לתת כיווני מחשבה. שווה לדבר על כך עם הבוחן. מאחלת לך הצלחה רבה בכל תחום שתבחר, ומקווה שלמרות העמימות, בכל זאת קצת עזרתי. שבוע טוב ליאת