דיכאון
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי למי שיענה לי. אני בת 17.5. הבעייה שלי היא שאני מרגישה כל הזמן מועקה. אין לי מושג למה. בסך הכל יש לי חיים ממש לא רעים. יש לי חברות, יש לי חבר שאני מאוד אוהבת (החבר הראשון שלי, אנחנו חברים קרוב ל5 חודשים), אני ניראית טוב. אני תלמידה די טובה יחסית- למעשה חוץ מבעיות עם ההורים שלי שגם זה לא ממש רציני, החיים יפים. לא? אז זהו שממש לא. אני כל הזמן מרגישה חששות בלב- ממש כל הזמן, וזה תמיד היה כך. מהעתיד, מהעבר, מההווה. אני נורא רגישה. יש לי נטיייה לשים על כל דבר שאומרים לי. כל הזמן אני מרגישה עצובה- כשאני לבד. אני ממש פוחדת להשאר לבד עם עצמי ולחשוב כי אז אני עצובה לחוצה ומפוחדת. אני כל הזמן מרגישה שאני חיה בחוסר ביטחון לגבי הכל. בתוך בועה שתתפוצץ.כל פעם שאני לא בבית אני פוחדת לחזור אליו. אני משתגעת מהמצבי רוח האלה בלי שום סיבה הניראית לעין. אני ממש פוחדת להשאר לבד כי אז אני נהיית עצובה. אני אודה מאוד למישהו שיעזור לי להתמודד עם הכל ולהבין שאולי ככה החיים ולא תמיד אנחנו מאושרים. תודה לכולם. לולה.
לולה יקרה מקריאת מכתבך רואים שאת נערה רגישה שבסה"כ רוצה חיים נחמדים שקטים ושלווים . כמו כולנו בעצם לא ? אני מניח שדפוסי המחשבה שאת מתארת מציקים לך כבר שנים . אולי חוסר הביטחון נובע מאיזושהי הרגשה פנימית שלך . ייתכן ונכונה וייתכן שלא . החיים לא תמיד קלים ולפעמים חרדות מעין אלה שאת מתארת מעיקות עוד יותר . ממה שאני מבין החרדות וחוסר הביטחון שאת מתארת נובע מאאזשהו רצון לפינה חמה ולהרגשת אהבה . את אומרת שיש סביבך הרבה חברות ,וזה נכון שחברות עוזרות הרבה אבל הביטחון הפנימי במי שאת חייב לבוא מתוך ההכרה שלך ומתוך הראיה שאת אדם טובשיש לו הרבה מה להציע . אני חושב שמסגרת של טיפול תהיה יותר מועילה בשבילך ,שם באמת תוכלי לברר בצורה יותר יסודית מאיפה באים התחושות והרגשות שאת חווה מקווה שעזרתי דורון
דורון. תודה רבה שענית לי. אני פוחדת מטיפול פסיכולוגי. אני מרגישה שאז יגדירו אותי כ"חריגה" דבר שאני לא. גם אם כן, זה לא רע. הנקודה היא שאני לא חשה שאני צריכה טיפול, וייראה לי דבילי- כך אני ארגיש. בימים האחרונים הרגשתי ממש טוב. אבל המון המון תודה. נורא סימפטי פה.
הי , אני מכירה נערה שבגילך הרגישה כך והפחדים יצאו אצלה בגיל מאוחר יותר ואז כבר היה קצת מאוחר. לדעתי עלייך לגשת לטיפול באופן דחוף כי ההרגשה שלך לא נורמלית לתיאור שלך
השבתי לך למטה בתגובה שכתבת להתכתבות ביני לבין אנג'ל, עוד לפני שקראתי את ההודעה הזו, אבל זה עדיין נראה לי רלבנטי. אם בא לך לקרוא.
לולה יקרה אני לא פסיכולוגית, אבל נראה לי שמה שאת חווה אינו כל כך חריג לגילך. גם אני הייתי פעם בת 17.5 ואני זוכרת הרבה רגעים של דיכאון, ייאוש, ומועקה. נדמה לי שיש הקלה גדולה בידיעה שאת עוברת כרגע גיל מאד קשה, ושיש למה לחכות, כי אחר כך הכל נראה יותר בפרופורציה. היום אני אמא לילדים, וזו חוויה נהדרת. רגעים קשים יש תמיד, אבל מה שמשתנה הוא היכולת שלנו להתמודד איתם, והמשקל שאנחנו מייחסים להם. חזקי ואמצי, כי נראה לי שיש לך הרבה דברים יפים שמחכים לך, וקבלי את הרגעים הקשים כ"דמי כניסה" לחיים. בהצלחה
שרון. תודה לך. קיבלתי כזה מבול של הודעות שמיד הרגשתי טוב יותר. ברגעים כאלה קל לי לומר לעצמי שאני סתם מוטרדת ללא סיבה, כי העולם יפה. אני פשוט מרגישה צורך עז בתשומת לב תומכת. חשבתי שאוכל לקבל אותה אצל ההורים של החבר שלי אבל די טעיתי. אני עד עכשיו בשוק ממה שאבא שלי אמר עלי. הוא אמר לאביב (חבר שלי) שכדאי לו לעזוב אותי כי אני לא שוכבת איתו. ??? מה זה עניינו??? הוא גם אמר לו שאני מנצלת את זה שאני יפה כדי לשחק לו ברגשות, מה שלא נכון בגלל שאני ממש רצינית לגבי אביב. דווקא הרגשתי שאני רוצה להתחיל לקיים איתו יחסי מין אבל כל העניין הלחיץ אותי- לא עניינם של ההורים שלו האם אנחנו שוכבים אולא. ופתאום הרגשתי כאילו זה כל מה שחשוב. למרות שזה לא ככה. עכשיו אני פוחדת לשכב איתו מתוך חרדה שאחר כך הוא יעזוב אותי. (את בטח יודעת שכשאת בתולה, זה חשוב)
לולה יקרה שלום רב, קראתי את התגובות שקיבלת ואין לי להוסיף עליהן דבר. נראה שמכתבך הצליח לגעת באנשים, לרגש אותם ולגרום להם לשתף אותך בחוויותיהם ובתחושותיהם. אכן כפי שנכתב לך, הגיל בו את נמצאת, גיל ההתבגרות, הוא גיל קשה ומורכב. אני יודעת שמילים או לא מוסיפות לך דבר. אז מה שזה "גיל קשה"? עדיין את נשארת עם הקושי והכאב שלך... לכן, אני ממליצה לך ללכת לטיפול. אמנם הדברים שאת חווה כעת אינם "לא נורמליים" או חריגים, להיפך. אבל בכל זאת, חבל שתעברי את הקשיים הללו ותסבלי, אם את יכולה לנסות להקל על עצמך, ולהתחזק מכל מה שעובר עלייך. אינני יודעת האם שיתפת את הורייך ומה דעתך ודעתם לגבי טיפול, אך אני אשמח אם תכתבי לגבי העניין. אז אוכל לעזור במציאת מקום טיפולי / מטפל מתאים לך. אנחנו פה. בכל מקרה. בשבילך. בברכה, טלי פרידמן
נו באמת, בנאדם מרגיש קצת דיכאון וכבר אומרים לו ללכת לטיפול? קצת הגזמתם אתם לא חושבים? לולה את נורמאלית בהחלט, הרגשות שלך נורמאליים, זה מתאים לגיל שלך. שימי לך מוזיקה טובה, ותרקדי, אז תרגישי הרבה יותר טוב.
היות שאת נערה אני חושש שהסבר במילים לא מתאימות לא יביא תועלת דיכאון קליני היא מחלה שרק פסיכיאטר רשאי לאבחן אותה חג שמח שאול
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
