לאנג'ל ואביב

לא אכפת לכן שכולם קוראים את ההתכתבות האישית ביניכן? אני מרגישה שאני קצת מציצנית. (יש גם חלופות, החל באיי-סי-קיו וכלה באודיגו, אי-מייל וכו').

מיי !אהלן. זה פורום, וכל המטרה זה לשתף את כולם בכל ההרגשה הנוראית שתופסת אותנו. וגם עם זה בנימות אישיות,הריי שמדובר בשמות בדויים.(ברובם). ולכן אני כמתבונן ,פשוט כייף לעקוב אייך 2 בחורות צעירות מנסות להתמודד עם כאבם. ולפעמים ...הם גם נעזרות בצוות המקצועי....וגם עם חברים, כמוני למשל. כל כותב (רובם)סובלים עם בעיה מסויימת ועצם הכתיבה והתבוננות בבעיות שונות של אחרים יכול ולו במעט להקל בבעייתו שלו. ואם הצלחנו להקל מעט זה לא שווה? סליחה על הקושי לסגנן את מילותיי,מכיוון שאני פשוט מלא הערכה ל-2 בחורות אלו. תודה דניאל.

תודה.

היי לכולם, אז בואו נבהיר את הענין. זו לא התכתבות פרטית ביני ובין אנג'ל ואין כאן ענין של מציצנות. אני כותבת ויודעת שעוד אנשים מהפורום נכנסים וקוראים, לפעמים מגיבים ולפעמים לא. אני תמיד שמחה שמישהו אחר מגיב, ואם תדפדפי קצת אחורה תראי שההתכתבות הזו מעלה מחשבות ושאלות אצל עוד אנשים, שלא תמיד יש להם את האומץ לדבר עליהם או לשאול אותם, אבל כשזה כביכול דברים שאני אמרתי, והם רק מגיבים, הם מעיזים בעדינות להיכנס ולשאול וגם להבין יותר טוב אולי דברים שעוברים עליהם או על חברים קרובים להם. שוב, הכוונה שלי היא לנסות לעזור קצת לאחרים בכך שאני מכניסה אותם לעולם שלי, בגבולות שלי, בדברים שאני יכולה להתייחס אליהם ומרשה לעצמי להתייחס אליהם. עצם השיתוף ולפעמים אפילו רק הקריאה והידיעה שיש מישהו שעובר אותו הדבר בדיוק עוזרת לפעמים. אני התחלתי ככה את ההתמודדות הפרטית שלי, בקריאה של הודעות שאנשים אחרים חשבו, וזה נתן לי את האומץ לכתוב על הבעיה הפרטית שלי, שחשבתי שהיא הכי נוראית בעולם ואף אחד לא יבין, עד שלא קראתי שיש עוד אנשים עם חוויות דומות, שמוכנים לעזור. ובהזדמנות זאת, אני אדגיש שוב, אני לא מטפלת ולא בעלת מקצוע, ולא מתיימרת ליהיות. אני סתם בחורה עם קשיים ומשברים, מנסה להתמודד, ואולי טיפה טיפה לעזור גם לאחרים, להפיח תקוה, ולהראות שאפשר לעבור את התקופות הקשות, מפני שכשכאנחנו ב"חרא" של החיים, קשה לנו לראות את זה. מנסה להראות שגם כשנשברנו בלילה לרסיסים, ונדמה לנו שלא נוכל להתחבר שוב, תמיד יש את יום המחרת, שבו הדברים יכולים להראות טוב יותר, והכל מהחוויות הפרטיות שלי ורק שלי, מהלילה הקשה והסיוטי שעברתי אתמול, ומהימים היותר טובים שקדמו לו, ויכול להיות באמת שזה לא עובר על כולם במלוא העוצמה כמו עליי, אבל הרבה אנשים מצאו בזה נקודות אחיזה, משפטים, מילים, שמהם הצליחו להתחבר אל עצמם, ולנסות להתחיל להבין. אבל במלוא הכנות, ואני באמת פותחת את זה בלב שלם למשתתפי הפורום ולמנהליו המקצועיים - אם מישהו מרגיש שההודעות שלי הן לא רלבנטיות לפורום, מעיקות, מעמיסות או מפריעות, במקום לעזור, זה המקום להגיד. כי באמת כל הכוונה היא לשתף, לתמוך וליהיות כאן בשביל האנשים שכותבים, ואם את זה פספסתי, אז לא עשיתי כלום. אז רק תגידו ואני אפסיק להגיב ולכתוב. אביב.

אביב ויתר הגולשים, בעיני רוחי מטרת הפורום מתפצלת לשתיים: האחת, העברת מידע וקבלת חוות דעת מקצועיות והשנייה וחשובה לא פחות, שיתוף של הגולשים בחוויותיהם, העברה והחלפה של מידע וידע בין הגולשים עצמם, תמיכה הדדית ודיון בנושאים המעניינים את הגולשים. אם כך אביב, התכתבויותייך בפורום מהוות חלק בלתי נפרד ממטרותיו. השתתפותך בפורום וההתחלקות במה שעובר עלייך מסייעת בוודאי לרבים, מעבר לכך שגם את עצמך מקבלת מכך תמיכה ואהדה. אשמח להמשיך ולראותך בפורום, בברכה, טלי פרידמן

לאביב! תבורכי על האומץ והיוזמה! גם אני שואבת כח ועוצמה מהידיעה שלא רק אני "אוכלת חרא", סליחה על הביטוי, שיש עוד אנשים עם כל מיני תחושות מעיקות, שנראות לא נורמליות ופתאום מתגלות כנורמליות לחלוטין ברגע שאת מגלה שאת לא לבד בקטע הזה. ובקשר לעוצמת הכאב שאת מתארת, ושלדברייך אצלך אולי גדולה יותר מאשר אצל האחרים - אז כידוע אין כלים מדוייקים למדוד את זה. אבל מה שאני כן יכולה להגיד לך בוודאות שגם אני חווה לא פעם כאב בעוצמות כאלה שנדמה לי שהאחרים לא הגיעו אפילו לעשירית מזה. מן הסתם, לאף אחד מאיתנו אין פטור מזה, ובאמת הפתרון הוא לדבר, לפרוק, לשתף אחרים, וגם לעזור לאחרים - העזרה גם היא נותנת הרבה כח ונחמה! שיהיה לנו רק טוב!

אביב שלום!! אם את תפסיקי להגיב ולכתוב אני חוששת שהרייטינג של הפורום הזה ירד מאוד, כי נראה לי שהדבר הכי מעניין כאן הוא ההתכתבות שלך ושל אנג'ל שעושה לי רק טוב. אז אל תפסיקי. לולה.