סרטן ודיכאון

אבי חלה בסרטן ולפני מספר ימים נאמר לו שהסרטן מפושט ושכבר לא ניתן להחלים. יש עוד טיפולים דוחי זמן ויש לו עוד חודשים ואולי אף שנים לחיות אבל עכשיו הכל נראה שחור משחור. הייתי איתו אצל הרופא והוא נראה כאדם שהשמיים נפלו עליו. הוא בדיכאון (וגם אני) מנסה להעמיד פנים שהכל כרגיל ושהוא לוקח את זה בקלות. אבל אני רואה עליו כמה קשה לו אפילו להעמיד פנים. אני מתקשה להתמודד עם הכאב של חסרונו העתידי מחיי ורוצה עוד לנסות ולהנות מהתקופה האחרונה אך הדיכאון הקשה של שנינו מקשה לדבר בכלל במושגים של הנאה קשה לי יותר מכל הדיכאון של אבי, אינני יודע איך לעזור לו. האם צפויה הסתגלות מסוימת לבשורה הרעה? האם עוד יהיו ימים מאושרים? או שמע צפוי לנו רק דיכאון? אשמח אם תוכלו לכוון אותי ליעוץ נפשי לחולי סרטן.

שלום אורי, השאלות איתן אתה מסיים את דבריך מכמירות לב ומרגשות. כאשר מי מהיקרים לנו חולה לפתע, כל מה שהיה עד לרגע זה מובן מאליו, זוכה למעמד חדש, עז וחריף ונוכח מאד. הניסיון מלמד שלא רק שצפוייה הסתגלות, אלא גם יכולת להתבונן על החיים, על האהבה, על הזריחה והשקיעה באור חדש, ואפילו אופטימי. ככל הנוגע לייעוץ נפשי לחולי סרטן ולבני משפחותיהם, אני ממליצה לך מאד לברר עם הרופאים או הצוות הסיעודי במרפאה האונקולוגית בה אבא מטופל. לטעמי, לא מוכרחים להיבהל כל כך מפרץ הרגשות הגואה כרגע אצל שניכם. יש לאפשר מקום לעצב, לדאגה ואפילו לחרדה. אלה שלבים הכרחיים, המקדימים בדר"כ את ההתגייסות וההסתערות על המחלה. אני רוצה להפנות את תשומת לבך לטור נדיר שמפרסם מדי שבוע אורי פנחס ב-ynet, בו הוא מספר בהומור ובפתיחות יוצאת דופן ומאלפת על ההתמודדות הממושכת שלו עם המחלה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3346911,00.html עליך לזכור כי כל המקרים דומים ושונים גם יחד, ולהכיר במאמצים האדירים הנעשים כיום בתחום המחקר והטיפול במחלת הסרטן. מה שנראה מאוחר מדי עבור חולה אחד, יכול להיות פתח תקווה ופריצת דרך במקרה אחר. מאחלת לכם דרך צלחה, ניצחון מוחץ, והרבה שנים מאושרות יחד. ליאת