כואבבב

הכאב שובר אותי מבפנים...אני שוכבת על המיטה מתחת לשמיכת פוך ביום חמסין...ובוכה ולא מסוגלת להפסיק..ולאף אחד לא אכפת מספיק מכדי להיות שם...לדעת שאני ממוטטת.אני אומרת לעצמי תפסיקי עם השטויות שלך ותעשי כבר משו עם עצמך. אבל אני לא עושה... אני מקנאה באנשים שאוהבים אותם,גם אני רוצה שיאהבו אותי.זה צורך בסיסי.ואני נזכרת בזה שפעם אהבו אותי ואני הרסתי הכל. מי יתן ולא אתעורר מחר.

חן יקרה, אנסה להיות איתך עם הדמעות מתחת לשמיכה. ואנסה להיות הזיכרון החלופי שלך, זה שבכל זאת יודע שיש מחר. הלוואי שמחר יהיה קל יותר, אורנה

אורנה יקרה גם, כשמטפל מביא איתו הבטחות, ולא הבטחות כאלה שרק במילים...אלא הבטחות של מעשים... של תחושות. אסור לו לעמוד בהן? כנראה שאצל המטפלת שלי לא... איך אפשר לעקור את הטוב שבלבד ממישהו ואז להחזיר אותו לשם... כשהוא בעצם זקוק לביחד? ואיך אפשר להיות עד כלות ובקושי הראשון שניצב(ביני לבינה) לוותר ולא להתמודד? "לא רוצה לפגוע".... אבל פוגעת. תודה אורנה.