חשבתי לא לכתוב השבוע

חשבתי לא לכתוב השבוע .. קצת מרחמת על טוב לבך בגלל זה יש לך יותר עבודה... אבל לא יודעת איך יוצאים מהמצב הזה שמלווה אותי כבר שלוש שנים , במשך השבוע אני אדם מתפקד יופי גם בדברים שנאי לא אוהבת, סופי השבוע שלי סיוט עלי אדמות. אני מחזיקה את עצמי בכוח , זה מתחיל בתחושת עצבנות הכל מקפיץ אותי ועובר לתחושות שלדכדוך וחוסר משמעות וחשק כד' זה קבוע ביום שבת הלכתי כמה פעמים לפסיכיאטר המתעקש לא לתת לי תרופות בטענה שאיני צריכה ואני בסדר גמור וכל עוד אני מתפקדת בעבודה וזה לא גורם לבעיות לדעתו אין צורך. אני מבינה אותו כמה שאני יתאר לו את המצב כמו שאני נראת במהלך השבוע שהוא רואה אותי, אין סיכוי ! וסתם מה שגם הרגיז אותי היום, אנשים שהכל הולך להם בחיים לעיתים יש להם הערות כל כך לא טקטיות , למשל הסיוט שלי הכי גדול בחיים זה למצוא את עצמי ללא וילדים, והחרדה מתעצמת בעיקר בגלל הצורך שלי בשינוי מקצוע ובנינת קרירה חדשה וכד' והפחד שמסלול ארוך זה ירתיע בני זוג פוטנצייאלים (בכל אופן סוף שנות העשרים ללכת על מסלול לימודים ארוך זה לא כל כך רגיל) והמשפט האחרון שהייתי צריכה לשמוע היום ולצערי שמעתי "אף אחד לא ירצה להתחתן איתך" זהו סתם בלי מצב רוח.

שלום רחל, מי שלא ירצה אותך בגלל מסלול הלימודים הארוך שהחלטת לאמץ - ממילא לא ראוי לך ואין להצטער על אובדנו. מי שמחפש 'אישה קטנה' שתחכה לו בבית ממילא אינו מתאים לאישה שאפתנית החותרת להגשמה. אז למה לתת למשפטים מיותרים כאלה להעכיר לך את מצב הרוח? בעניין השבתות, את מעלה תלונה מוכרת. לפעמים, דווקא שלוות סוף השבוע מעמתת אותנו עם עצמנו, מבלי שנוכל לטשטש ממצאים באמצעות עבודה, טלפונים, פגישות ועיסקי-חולין. בשבת, דווקא במפגשים המשפחתיים, בולטת בדידותם של האנשים הרווקים, ועולה מפלס הדאגה שלהם ושל הוריהם. למרות שהקושי מאד מובן, שבתות מצוברחות הן עדיין לא סיבה מספקת להתחיל טיפול תרופתי. טיפול פסיכולוגי הולם הרבה יותר, שכן שם המקום לדון בצרכים וברצונות האמיתיים שלך, ובדרך לממש את עצמך באופן הכי נכון לך. אני שמחה שהחלטת בכל זאת לכתוב, כי נוכחותך נעימה תמיד. הנה נגמרה עוד שבת! שבוע טוב ליאת

כמו תמיד זה מעודד ונחמד לקרוא מה שאת כותבת! והתיאור שלך לגבי סופי השבוע שלוות סוף השבוע שמעמתת אותנו עם עצמנו זה ממש כך ..תיאור מדיוק. וזה נורא כי בעבר הכי האהבתי רגעים אלו וכיום זה פשוט סיוט.. לא חלמתי שכך זה יכול להיות, הרגעיים המשפחתיים בעבר היו הרגעים הכי יפים ונעימים של חיי. (אני מקווה שאי שם קיים גבר שימצא חן בעיני ואני בעניו שזה לא יפריע לו השילוב של הגשמה לצד משפחה(ואני גם טיפוס מאוד מאוד משפחתי) כי לאחרונה כל מי שפגשתי פתח עלי "עיני תרנגולת."..) ליאת, תודה מאוד.... זה מוזר אבל אגם כשלא מכירים אנשים ניתן לעזור להם המון כמו שלדוגמה כרגע נעזרתי בך.