שאלה

שלום, אני בטיפול שנה וחצי. אני מסרבת לקחת תרופות, וממשיכה ללכת לטיפול, שלטענת המטפלת שיהיה תהליך ארוך בגלל הקצב שלי ובגלל סירובי לתרופה. השבוע היא הציעה שאני שאתייעץ עם פסיכיאטר או שהיא תתיעץ על מנת שיעשה את האבחנה (בלי המלצה על תרופה). יש לי הרגשה שהיא לא יודעת להגיע אלי ואז היא לא יודעת לטפל בי. האם בגלל זה היא ביקשה שתעשה את האבחנה הזו, והאם יכול להיות שאחרי שנה וחצי היא עדיין לא מצליחה להגדיר את מצבי והיא צריכה עזרה בזה. אשמח אם תוכלי לפרט . תודה

שלום ע.א לא פרטת ממה את סובלת, אבל ההתרשמות היא שלא מדובר בקושי להגדיר אבחנה, אלא אולי בניסיון לגרום לך לבחון שוב את האופציה התרופתית בצורה שקולה ואחראית בעזרת הגורם המוסמך לכך. יש אנשים רבים שנרתעים מאד מלהגיע לפסיכיאטר, מה שלא מאפשר להם להיווכח שמדובר במפגש ידידותי שתרומתו לטיפול מכרעת. במקרים מסוימים אחרים (כמו למשל במקרים של סכנת אובדנות, אך לא רק בהם) עלול להתעורר הצורך לחלוק אחריות עם גורם מקצועי נוסף. אני חושבת שאת עשויה להרוויח מאד מהכנסת הפסיכיאטר לתמונה, גם אם תבחרי בסופו של דבר לוותר על הטיפול התרופתי. בכל מקרה, התייעצות בין עמיתים היא דבר רצוי ומקובל, ואין בכך כדי להעיד על חוסר מקצועיות או חוסר אונים מקצועי. ברוב המקרים ההפך הוא הנכון. בהצלחה ליאת

אני פניתי לטיפול עקב אובדן ותקיעות במצב, ואז התגלו עוד כמה דברים בדרך. הבעיה שאני מתנגדת מאוד לטיפול (למרות כל נסיונותי להתמיד), ומתנגדת באופן חד וחלק לתרופה. מה שמפחיד אותי, שמרוב שאני מתנגדת, אני מרגישה אותה לפעמים חסרת אונים, וכל פעם היא מוציאה לי אבחנה חדשה. ובכל פעם שאני מראה קצת עייפות בקשר לטיפול היא חוזרת לנושא התרופה. הפעם היא אמרה לי שהיא רוצה או שאני אלך או שהיא תתיעץ לגבי אבחנה ולא לגבי טיפול תרופתי (כי היא יודעת שאני לא אסכים לזה, כי כבר דיברנו על זה הרבה). *אמרת שאני ארוויח מהכנסת פסיכיאטר לתמונה" איך? ולמה?