התאהבות במטפל שלי

היי דוקטור... התאהבתי במטפל שלי... הוא פסיכותרפיסט... ולמרות שהסיבות ברורות לי ואני מודעת להן ואני מודעת שמצב כזה יכול לקרות וקורה די הרבה פעמים.. אבל עדיין איני יכולה שלא להרגיש שיש שם משהו נוסף.. חיבור מאד מיוחד ביננו.. התוודתי בפניו.. הוא היה נבוך. שאלתי אותו מה הוא מרגיש לגבי זה והוא אמר שהוא הרגיש שיש ביננו כימיה הדדית - מה זה אומר??? :-( הוא אמר שהוא המטפל שלי ותמיד יהיה המטפל שלי גם אם אני אבחר להפסיק את הטיפול ושהוא לא יכול להיות משהו אחר בחיי... הוא היה באמת הכי מקצועי בעולם למרות שהרגשתי שזה קשה גם לו. למרות שזה היה הדבר הכי קשה בשבילי לעשות, כי אני מאד מעריכה אותו בתור מטפל וחושבת שהוא מדהים, אבל הפסקתי את הטיפולים כי זה לא נראה לי נכון להמשיך שיש לי רגשות כ"כ חזקים אליו וגם בגלל שבאיזשהוא מקום רציתי להבהיר לו שהוא אינו המטפל שלי יותר ואין לו אחריות כלפיי בתור מטפל. אני עדיין מרגישה אליו המון, האם עלי לוותר עליו ועל הסיכוי שיקרה משהו ביננו? האם אחרי תקופת צינון מערכת יחסים מסוג זה יכולה להתקיים?

שלום טלי, שאלת שאלה מסובכת... אני מוותרת כרגע על ההרצאה המוכרת בנושא העברה (transference) ואהבה בקשר הטיפולי, אם כי אני בהחלט מציעה לך לעשות חיפוש בפורום סביב נושא זה. במקום ההרצאה, אכתוב בפשטות שלפעמים מתרחש בקליניקה מפגש המעורר את התחושה כי בנסיבות אחרות של היכרות היה יכול להיווצר כאן קשר אחר לגמרי. אבל העניין הוא שאלה הן נסיבות ההיכרות - נסיבות של קשר טיפולי ולא אחר. בעיני, אלו הן נסיבות מכריעות, ואם כך זימנו החיים היכרות בין שני אנשים כך אמור הדבר להישאר. אני מניחה שישנם מטפלים שחושבים אחרת, והם אולי ידברו על 'תקופת צינון' מסויימת שלאחריה יכול להתקיים קשר רומנטי בין מטופל/ת לשעבר והמטפל/ת. לו היית ממשיכה בטיפול, אני מאמינה שהית מגיעה לתובנות מעניינות וחשובות בנושא, משום שיש כאן עוד דברים רבים לחשוב עליהם... בברכה, אורנה

היי אורנה מותק ושלום גם לליאת, דרור ושאר האנשים היקרים שקוראים כרגע על הבלאגן בחיים שלי... ניסיתי לשלוח את המייל הזה ארבע פעמים!!! כל פעם הוא נמחק מסיבות אחרות, אני מקווה שעכשיו הוא יגיע אליכם כי אני כבר די מיואשת ומרגישה שיש איזה קנוניה אוניברסלית נגדי ואולי פשוט אני לא אמורה לכתוב ולשתף אתכם בכל זה, אבל משום מה אני מרגישה שאם לא אז אני אתפוצץ... אז זהו הנסיון האחרון...אז קודם כל, תודה אורנה על המילים החכמות.. ומה שאמרת זה בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי בימים אלו.. האם לחזור לטיפול או לא... הפעם האחרונה שדיברתי עם המטפל שלי היה לפני בערך שבועיים. זה היה אחרי פגישת הסיכום שבה הרגשתי כמו דג.. לא יכולתי באמת לדבר או להיפתח.. ורוב הפגישה לוותה בשתיקות ארוכות ומביכות עם חיוכים מבויישים של שנינו... יצאתי מהפגישה בתחושה של אכזבה והחמצה כי לא באמת הצלחתי לבטא משהו ממני בשעה הכ"כ חשובה הזאת.. לאחר שיצאתי ממנו הרגשתי שלא יכול להיות שזה נגמר ככה ושלחתי לו הודעת טקסט שבא כתבתי שהוא לא חייב לענות להודעה הזאת ושאני פשוט מרגישה צורך לכתוב לו, כתבתי שאני מרגישה שלא אמרתי את כל מה שרציתי להגיד.. שיש עוד הרבה.. ושאני מצטערת אם הבכתי אותו, אבל בסך הכל רציתי לנסות לראות מה הוא מרגיש, אם בכלל... לאחר יומיים הוא התקשר ואמר שמההודעה שלי הוא הבין שיש לי עוד הרבה מה להגיד והוא מזמין אותי לבוא לפגישה נוספת, לאחר שחשבתי על זה כמה ימים החלטתי לסרב להזמנה כי הרגשתי שזה לא בריא בשבילי וגם לא בשבילו - שאלתי את עצמי בכנות למה אני אלך לפגישה הנוספת הזאת, האם זה כי אני באמת רוצה לשבת ולנתח איתו את הרגשות שיש לי אליו או כי אני פשוט רוצה לראות אותו. אני לא חושבת שאני צריכה לנתח איתו את הסיבות, אני מודעת אליהן לחלוטין.. אני מודעת לכל נושא ההעברה והשלכה בטיפול ואחרי כמות ספרי הפסיכותרפיה והמאמרים על יחסי מטפל מטופל שקראתי בשבועות האחרונים אני יכולה לומר שאכן הכל נכון ויש עוד המון סיבות, אני מודעת לכולן וכולן נכונות, אך אני עדיין מרגישה שיש משהו נוסף ביננו.. כשאמרתי לו שאני לא באה הרגשתי שהוא מאוכזב אך הוא אמר שזאת החלטה שלי והוא מקבל אותה. אמרתי לו לא גם כי רציתי להבהיר לו שהוא לא המטפל שלי יותר, שאין לו אחריות עלי, מתוך תקווה שזה יפתח ערוץ חדש בקשר ביננו, כי הוא מטפל יחסית חדש וצעיר אבל הוא כ"כ מקצועי ורוצה לעשות את הדבר הנכון ורציתי להרגיע אותו בדרך מסוימת.. אני גם מרגישה קצת אשמה שבכלל פתחתי את הרגשות שלי מלכתחילה וסיבכתי את הכל ככה אבל לא יכולתי להשאיר את זה בפנים יותר... מאז בשבועיים האחרונים אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו.. כאילו חלק ממנו כל הזמן איתי.. אני כ"כ רוצה לשתף אותו במחשבות שלי, ברגשות, בתחושות, בתובנות וגם בגעגועים... חשבתי על ללכת למטפל אחר, אפילו קיבלתי טלפון של מישהו עם המלצות חמות, אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי ליצור קשר עם מטפל אחר.. אני לא מצליחה לראות את עצמי נפתחת ככה למישהו אחר.. אני לא חושבת שאני רוצה להיפתח ככה למישהו אחר... זה אפילו מרגיש לי קצת כמו בגידה בו... האם אני צריכה להתקשר אליו? לחזור אליו לטיפול? ללכת למטפל אחר? מה???????? הצילו!!!!! :-(

זאת שוב טלי.. בהמשך למה ששיתפתי.. אני גם שולחת לכם שיר שכתבתי בנוגע לכל הרגשות הללו שאני מוצפת בהם בשבועות האחרונים... מראה אתה רואה אותי, כה שקופה אני מולך. מחשבותיי ערומות, נודדות, לתוך ליבך. אתה מרגיש אותי, את עוצמותיי, וחולשותיי הן נחרטו בזכרונך. ואתה שותק. והשתיקה שלך יפה. הפשטות שלך נוגעת וכובשת מעירה בי את אותו רגש רדום של אהבה. יש בי רגעים שהיו בך. יש בי כאב שכולו שלך. יש בי אהבה אבל מה איתך? בודדת... רועדת ... פוחדת פותחת דלת לחשיכה. בין הגלים במעמקים רגשות מתגבשים מתבלבלת.. בין השבילים שלך ושלי מן צומת דרכים.. עוצרת. מתעוררת. והרגע הוא קר אולי מאוחר? רכבת של לילה תחנה אחרונה למחר. אתה רואה אותי כה שקופה אני מולך...