ללכת או להפסיק?

אני בטיפול שנה וחצי. אני לא מצליחה אולי להבין את מהות הטיפול ולכן אני ממשיכה להתלבט לפני כל פגישה אם ללכת או להפסיק. וזה לא מפסיק אף פעם. היא טוענת שאני לא נותנת אמון באנשים אחרי ההתעללות שעברתי, ושאני נמצאת בדכאון עקב אובדן וסירובי לתרופה גורם לתקיעת הטיפול. אני מנסה כל פעם להתחיל עם הדברים שהכנתי כל השבוע לגבי מה מציק לי, אבל אני מגיעה לשם, מתעצבנת, פוחדת, הרגליים רועדות מעצבנות, שותקת. ואפילו כשאני מנסה בבית אחרי הפגישה להזכר מה היה בפגישה אני פשוט עושה BLOCK, כאילו שלא הייתי שם ולא הקשבתי לכלום. ובעקבות זה אני עצבנית כל השבוע. ואין לי כוח לאף אחד ולשום דבר. מה אני אעשה? האם הבעיה אצלי, כלומר אני צריכה לתת לה עוד זמן (אני מרגישה שאני מתנהגת הרבה יותר טוב מאשר בפגישות הראשוניות)? או האם הבעיה אצלה, שאני לא מצליחה להתקרב אליה, לבטוח בה או בלתת לה אמון? אשמח אם תעזרי לי ותתני לי תשובה מפורטת תודה וליליה שקט

אני לגמרי לא בטוחה שיסכימו איתי כאן אבל לדעתי חובת ההוכחה היא עליה, ואני אסביר. שנה וחצי הם זמן לא מועט ליצירת קשר של אמון עם מטפלת. אם היא לא הצליחה ליצור עבורך מקום של אמון אז יש לה בעיה. אני מודעת לסייגים שמטופלים שמים סביבם, להגנות שמתרוממות, להתנגדויות אבל אני יותר ויותר מאמינה שפסיכולוג טוב ידע לפצח אותם, וכשאני אומרת טוב אני מתכוונת טוב למטופל הספציפי. תני לעצמך צ'אנס עם עוד פסיכולוגית, חבל להאבק כך עם עצמך, יכול להיות שעכשיו, כשאת מודעת לקשיים שלך תדעי לחפש טיפול שיתאים להם, תדעי ליצור חוזה עם מטפלת על פי הם, ואולי בכלל כדאי לך לבחור בטיפול שבו יש מקום גם להבעה מסוג אחר (כמו טיפול באמנות, טיפול בתנועה וכד'). בהצלחה

שלום שיר, אני זוכרת שדיברנו על הדברים בשבוע שעבר, ואני מבינה שאת מאד מוטרדת מהם. אני רוצה לומר מראש שהיכולת שלי לעזור מבחוץ היא די מוגבלת, משום שבסופו של דבר רק שתיכן מכירות את נימי הנימים של הקשר שלכן. ובכל זאת, אני אנסה לכוון אותך לחשוב על משהו. בעיני, מטופל שמגיע לטיפול אמור להרגיש תוך זמן מה, שהוא לאו דווקא מאוד ארוך, איזשהו סוג של 'קליק' שאומר: זהו, הגעתי למקום הנכון בשבילי. זה לא אומר שבהכרח כיף לי נורא לבוא. זה אומר יותר משהו בכיוון של: יש לי הרגשה שכאן אוכל לגדול, אני מרגישה שהיא יכולה להאמין בי שאצמח, אני אהיה כאן בסדר. זה לא משהו ממש רציונלי, אלא תחושה, קצת כמו בהתאהבות. לעניות דעתי, אם לא מרגישים כך תוך מספר שבועות, לא בהכרח נכון לעשות טיפול של חמש שנים רק כדי להבין מה כאן לא בסדר. אבל, ופה הסיבוך: אם את מרגישה שהקושי שאת חשה איתה מהדהד לך תחושות ממקומות אחרים, שזה מוכר לך, שבאיזשהו אופן כך את מתנהלת וזה הדבר ששווה בדיקה, אז כדאי מאוד לפתוח איתה את הדברים בכל הכנות האפשרית ולעשות שם עבודה מעמיקה וחזקה. מקווה שזה עוזר, אורנה