תחושה קשה מאוד של החמצה

שלום לכולם. אני כותב לכם כאן מתוך תחושת ייאוש מאוד מאוד חזקה בה אני נמצא כבר קרוב לשלושה שבועות. הסיפור שלי הוא אמיתי לחלוטין למרות שהייתי שמח אילו זה היה חלום ולא מציאות. בתאריך 05/05/07, יום שאותו לא אשכח לעולם, שאלתי את אחותי שאלה: "תארי לך שאת רוצה למלא טופס לוטו אבל את מתעצלת והמספרים שהתכוונת לסמן בטופס עולים בגורל..... תארי לך איך תרגישי?" אחותי, בלי שביקשתי ממנה, זרקה לי 6 מספרים ואת המספר הנוסף: 21,15,4,28,26,27 ומספר נוסף 9. לא ייחסתי לכך חשיבות. יום למחרת עברתי ליד דוכן פיס וראיתי שהמספרים הללו עלו בגורל!!! באותו השבוע הפרס הראשון היה 15 מיליון ש"ח (15,000,000). באותו שבוע זכה אדם אחד בפרס הראשון. במידה והייתי ממלא את הטופס הייתי זוכה יחד עם אחותי ב 7 וחצי מיליון ש"ח (7,500,000) שהיו מתחלקים ביני לבינה. כבר 3 שבועות עברו מאז ומיותר לציין את הרגשתי: נכנסתי לייאוש, קשה לי להירדם ומלא מחשבות חולפות לי בראש על הזכיה. הייתי רוצה להיעזר בכם אם יש לכם עיצה לימים קשים אלו. תודה.

לפי דעתי גם אם היית ממלא את הטופס אולי פתאום היית משנה איזה מספר? מי אמר שהיית בדיוק רושם את מה שאחותך אמרה? זה קודם כל. דבר שני, לפי דעתי, אם אכן אחותך אמרה את כל המספרים האלה ואם היית זוכה, לדעתי הזכיה היא במלואה של אחותך, ולא היית צריך להתחלק איתה, בכל אופן ברור שזה יכל לגרום לבעיות וחיכוכים במשפחה, ואולי אני תמימה, אבל שום מליון דולר לא שווה יחסים עם אחות, ובכלל... תקרא קצת הודעות בפורום הזה, ואם זו הבעיה היחידה שבגללה אתה מרגיש החמצה אני חושבת שכדאי שתשמח מאד בגורלך ותהנה ממה שיש לך, שזה כנראה המון. רק מהסיפור שלך אני יכולה להסיק על יחסים טובים עם האחות, שרק זה כבר המון!!!

שלום ערן, כמעט כל החלטה שאנו מקבלים בחיינו כרוכה באיבוד אכזרי של האופציה האחרת. בדר"כ אין לנו את הלוקסוס להציץ אל העבר השני, ולראות מה היה קורה אילו... אני מניחה שבסופו של דבר תתגבר על האכזבה, ותמשיך לסמוך על כישוריך וחריצותך כמי שיניעו את הישגיך והצלחותיך. לכל אחד מאיתנו יש בעברו איזו צומת קריטית, בה פספס את ג'וב חייו, את אשת חלומותיו, את העסקה המוצלחת, וההזדמנות החד פעמית להתעשר בקלות. זהו מנגנון מוכר, המספק לנו אשלייה של שליטה בגורל, כאשר לחיים יש דינמיקה משל עצמם. נסה להשקיע את המאמצים בדברים בהם *יש* לך שליטה. ולסיום, סחתיין על ה"כמעט". אצלי שום דבר כזה אפילו לא התקרב...... העבודה היא חיינו ליאת