כבד הטנא

ליאת, מזמן לא כתבתי פה. מן מחסור במילים. לפחות אלה הכתובות. מנצלת את השהות שלך פה שהתארכה השבוע, כדי להשמיע קול. היום היתה לי פגישה, שהותירה אותי עצובה. קצת מיואשת. מסובך לי השבוע הזה שהתחיל היום. חג השבועות המתקרב, אהוב מאוד, אבל גם נורא טעון. נשבר לי כבר מהדואליות הזאת, שמלווה אותי בכל כך הרבה דברים. שמכתימה בעצב כל שמחה. שלא מאפשרת. לא נותנת אוויר. שמשאירה אותי מכווצת. תקועה במקום... אז מה אני רוצה ממך? את המילים שלך כמובן. ולדעת מה שלומך. ולהגיד שאני כאן כל הזמן... יעלה

עצוב לשמוע על הטנא שלך. ניסיתי לדמיין אותו, מכביד, מעיק ומתיש על הכתפיים שלך וחשבתי- אולי- נסי להשתמש בטנא שלך, המכביד עד מאוד, בצורה קצת אחרת, ובמקום לשאת אותו על הכתפיים או לגרור אותו בעגלה מאחור, נסי לתת לו לנוע לצידך בלי להרגיש בכל רגע נתון את המשקל שלו, דעי שהוא שם, שצריך להתייחס אליו לפעמים, בטח שלא להתעלם, אבל לא חייבים כל הזמן להתמוטט תחתיו. לפעמים אפשר לחלוק אותו עם אחרים....להתבונן בו. אחרי הכל, זה הטנא עם הביכורים שלך (!!) על כל המשתמע בזה. נסי למצוא בהם גם את היופי, את החוכמה שהצטברה עם השנים והניסיון, את נקודות האור שזוהרות מעל נקודות השפל, את התקווה (שלפעמים מתעתעת....), את השמחה המבקשת להתפרץ.... סליחה שנדחפתי, אבישג

אבישג יקרה, תידחפי בכיף. בשביל זה כולנו כאן. בטנא שלי יש המון דברים יפים. זוהרים, מנצנצים. אני לא מבטלת אותם לרגע. רק מיואשת מהקלות בה הם נהדפים על ידי הרע. מהמקום שהוא מקבל אצלי. עדיין... קצת פסימית הערב. לא כל הימים הם כאלה. תודה לך, זברה. מאחלת לך למצוא בדיוק את הפסים שיעשו לך טוב. יעלה

יעלה, כרגיל, מתחברת למילים שלך, אליך.... חג השבועות. אנחנו חוגגים בו יומולדת לאמא. עם המא?פים שלה, עם עוגת הגבינה והפשטידות... כבר 8 שנים חוגגים בלעדיה והיא כל כך חסרה. ומוכרות לי גם התחושות האחרות. עצב, יאוש, תקיעות, וחוסר היכולת להביע אותן במילים. אז מה *אני* רוצה? להגיד שגם אני כאן. כל הזמן. איתך ועם כולם. להגיד, שגם אם קשה , תני אפשרות לעזור לך לשאת את הטנא על הכתפיים. איכשהו למדתי שקל לי יותר לשאת סלים של אחרים... ולומר, שיש בו, בטנא, דברים, שלא נחשבים עוד ל "ביכורים". אפשר להיפרד מהם. לפנות מקום לפירות חדשים. ולהגיד גם, כמה אני אוהבת לקרוא אותך, ובכלל. הדר

הדר, הרי אין מי שמכיר את הטנא שלי, טוב *ממך*. את יודעת בדיוק מה יש שם. מה חדש ורענן ומהו המשקל העודף בסל, ממנו יש להיפרד. הידיים שלך, התומכות מאחור, הן המון בשבילי. את הרי יודעת. גם אני איתך, עם המשא שלך. גם את זה את יודעת. בדיוק שנה. משבועות לשבועות. שלך לתמיד, יעלה

יעלונת, אל שמחת המפגש (חסרת לי נורא) התגנבה דאגה קלה למקרא הכותרת שבחרת. איני יודעת דבר על הנסיבות שמעכירות את לובן החג שלך, אבל איכשהו לא קשה מאד לנחש. אני חושבת, ברוח דבריה של הדר, על רעיון "ראשית הפרי" שבטנא. "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית יהוה אלוהיך". השמחה שבהתחדשות הרעננה מהולה לעולם גם בעצב על מי ועל מה שנותר מאחור, שלא ישמח בפרי ההילולים שלנו. אני בחרתי לא לעצור, ולהתפעל מניצת הרימון גם כשהיא מעיזה להאדים כאש בחודש האכזר ביותר בשנה שלי. המשיכי לבחור אל הטנא שלך את המיטב, ולהעמיס עליו רק כדי יכולתך לשאת. חושבת עליך, יותר ממה שנדמה ליאת

ליאת, וגם יעלה, וזברה בלי פסים. אני מוצאת את עצמי בתוך המטאפורה של כובד הטנא. שואלת, לא תמיד מוצאת תשובות. מ?ל?א הטנא, רב פאר. בדברים שהעמיסה עליו המציאות, ובדברים שהעמסנו אנו, מתוך החוויות הפנימיות שלנו, מתוך מי ש*אנחנו* - מול המציאות. כמה בחירה יש לנו? מי בחר עבורנו את הסל עצמו. והאם אנחנו יכולים להחליט מה ייכנס אליו? מה יישאר ומה ילך? הרי יש בסל הזה פירות, שלא אנחנו בחרנו להניח בו. הם נכפו עלינו, ועלינו לשאת אותם עד יומנו האחרון. ואם ה?ב?איש שם פרי, והוא כבר דבוק אל תחתית הטנא? כל ניסיון להוציאו, עלול לגרום לנזק יותר גדול. כל פרי חדש וטרי שנכנס, נדבק מיד, נרקב טרם זמנו. ואיך אנחנו נראים כלפי חוץ עם הסל שלנו? האם אנחנו מראים לעולם כמה כבד לנו המשא? או אולי אנו צועדים איתו בגאון, כאילו רק טוב יש בו. מראים לעולם את החיצוניות שלו, שאנו צובעים ומקשטים בקפידה רבה... ואיך זה, שלפעמים קל יותר, ולפעמים קשה, לשאת אותו כובד משא בדיוק? האם אנו מאפשרים למישהו מבחוץ, להציץ פנימה אל הטנא, לעשות לנו סדר בתוכו? ואם נרשה, האם זה אפשרי? האם יוכל מישהו לחוש במקומנו את הכאב החד בכתף? לרפד אותה עבורנו? והאם מותר לנו לוותר? להחליט שד?י, את המשא הזה אנחנו לא מוכנים יותר לשאת? הגיגים של בוקר לא פשוט. ואולי גם זו דרך. להוריד מהטנא אל הכתב מילים מכבידות, לפנות בו מקום למילים מיטיבות, מחבקות. והשיר של רחל, שמתנגן לי מהבוקר בראש, מתאים כל כך... רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם נמלה גם משאי עמסתי כמוה רב וכבד מכתפי הדלה גם את דרכי כדרכה אל צמרת דרך מכאוב ודרך עמל יד ענקים זדונה ובוטחת יד מתבדחת שמה לאל כל אורחותי הליז והדמיע פחד טמיר מיד ענקים למה קראתם לי חופי הפלא למה כזבתם אורות רחוקים יום טוב הדר

ליאת יקרה, תודה על המילים שלך. לא פלא שאנחנו ממשיכות לפנות אליהן בעת מצוקה. כל כך הרבה חום, נחמה וכוונה אמיתית יש בהן. אני אוהבת אנשים שיודעים לתת לטוב, את מלוא המקום הראוי לו. אישית אני עוד לא ממש שם... זו הזדמנות לאחל לך חג שמח. יודעת שזה חג משמעותי, במיוחד למי שבילה את שנות ילדותו בקיבוץ. חג שמח לך ולכולם, יעלה

יעלה משום מה הטנא שלך חביב בעיני...אפילו קצת מקנאה...... בכל אופן .לא הייתי מציעה לך להחליפו בשלי.... מותר להדחף גם כן ? עוזרת לך בכל כוחי ,בידי העמוסות ממילא.בנשיאת "הכובד" המזדחל ומתבית אצל כולנו. מכל הלב .תהני לך מהלבן הלבן הזה . חג שמח! מרגלית

מרגלית יקרה, ניסיון החיים לימד אותי שלא כדאי לקנא אף פעם באף אחד. אתה לעולם לא יודע, מה באמת נושא עימו האחר. מה יקרה לו מחר. מישהי חכמה אמרה לי פעם, שאם יבקשו מקבוצה של אנשים, להניח את שק החיים שלהם באמצע החדר, ויאפשרו לכל אחד מהם לבחור לו איז שק שירצה, כולם בסופו של דבר, יחזרו לשק שלהם. איש לא יחליף. אני חושבת שיש בזה הרבה. לכן, אני אכן לא מתחלפת, לא איתך ולא עם אף אחד אחר, ומציעה גם לך, להישאר עם השק שלך, ולאמץ את כל הטוב שבו. בכל מקרה, לעזרה בסחיבת המטען שלי, אני תמיד שמחה. גם עזרה במילים חמות, כמו זו שאת מציעה, מתקבלת בשמחה. תודה לך, מרגלית וחג שמח, יעלה

את השיר הבא, אני רוצה להקדיש באהבה לזכרה של רות, שנולדה ב- ה' סיוון, חגגה בכל חג שבועות את יום הולדתה, והלכה זה מכבר לעולמה. אני מנחשת שהייתה מהנהנת לו בהסכמה. ת??נ?י ת?ו?ד?ה נ?פש?י על ה?ז?כו?ת ל?ח?יו?ת, ל?היו?ת פ?ה פ??ר?פ??ר, צ?יפ?ו?ר, ח?ג?ב מ?נ?ת??ר ב??ע?ש??ב, ע?ל?ה י?רו?ק, ל?היו?ת ז?מ?זו?ם ו?צ?י?ו?ץ ו?ה?מ?י?ה, ר?ש?רו?ש ו?מ?ל?מו?ל, פ??ט?פ?ו?ט ו?ל?ח?יש?ה, מ?ש??ק ו?ש?ק?שו?ק ו?ק?ר?קו?ר ו?צ?ר?צו?ר, ג??ע?י??ה, פ??ע?י??ה, נ?ע?יר?ה, צ?ה?ל?ה, ג?ר?ג?ו?רו? ה?ח?תו?ל?י ה?ז??ה ש?ל ה?עו?ל?ם... ו?א?ת?? פ??ת?י??ה ש?ל?י, רו?ע?ה כ??פ?ר?ית ש??ר?ק?י, נ?פ?ש?י, ש??ר?ק?י... ו?ב?בו?א ה?י?ו?ם ח?ז?ר?י ל?ה?יו?ת ד?ו?מ?י??ה. ש??ת?יק?ה כ??הו?ד?י?ה. צו?ף ה?ח?י??ים ש??א?ג?ר?ת??, ה?מ?ו?ה?ל ה?מ??תו?ק, י?ע?ל?ה ב??ג?ב?עו?ל?ים ו?ב?ג??ז?ע?ים ל?צ?ב?ו?ע? א?ת ה?עו?ל?ם ב??י?רו?ק. (עלי אלון). חג שמח יקירותי, כולכן. ליאת

ליאת, יפיפה!! ממש... חיפשתי קצת בגוגל את שם השיר, אך ללא הצלחה (מצאתי את א.עלי, או עלי אלון..אבל לא את השיר הזה)... מסכימה לגלות את שמו, אם יש כזה? אחרי שהענקת את קוואפיס היווני המרגש, במסעו לאיתקה, ועכשיו את עלי אלון בעל חדוות החיים.. לא יכולה כבר לחכות לפנינה הבאה.. תודה, על מילים מרוות ונספגות, לילך.