בן 6 ש"לא מצליח לעצור את עצמו"

שלום, בני בן כמעט 6, עולה בשנה הבאה לכיתה א'. מאז ינקותו התגלה כילד טוב במיוחד, חברותי ונוח, ואף מנסה לרצות את מקורות הסמכות, הורים וגננות. בגי ל3 נכנס לגן שמסגרתו התגלתה (במאוחר) כנוקשה מדי עבורו, והגיב בהרבצות. למרבה המזל, בשנה שלאחר מכן (בשנה שעברה) עבר לגן עם גננת נהדרת, שהבינה אותו והזיבה לו את שלוות רוחו והתנהגותו. עם זאת, השנה התנהגותו משתנה, ואף שכל הצוות מעיד שהילד משתדל מאוד ושלרוב הוא פשוט נהדר, יש ימים, ולעתים שבועות רצופים, שבהם פשוט אי אפשר להשתלט עליו: לפעמים מרביץ לילדים אחרים (כולל, ואולי בעיקר, לחבריו), לא מסוגל לשבת בשקט במפגש, מציק ומטריד על אף בקשות חוזרות ונשנות לחדול. גם בבית ההתנהגות דומה, ומה שבולט הם שלושה דברים: קושי לשלוט בכעס (הוא מעיד על עצמו שהוא "לא מצליח לעצור את עצמו"), קושי להתמודד עם תסכול (למשל, אי הצלחה במשחק גורמת לו "לשבור את הכלים"), ועם זאת - טוב הלב העמוק והרצון האדיר לרצות אותנו (מה שכמובן רק מגביר את התסכול כשאינו מצליח, ואיתו את הכעס, ואיתו את ההשתוללות). אני מאוד מודאגת מהמעבר לכיתה א', שרק יגביר לחצים קיימים, ומן המפגש עם מורה שאינה מכירה אותו ועשויה להגיב להתנהגותו באופן קשה, מה שרק יחמיר את המצב. אני גם לא יודעת איך להגיב בעצמי: מחד, ברור לי שהוא זקוק לרוך, ומאידך, הסבלנות שלי לא ארוכה כפי שהייתי רוצה, מה גם שיש לו אחים קטנים ואני לא מצליחה לעמוד ב"מבחנים" שלו. אני רואה במפורש שתגובה רכה ומבינה שובה את ליבו, אבל פעמים לא מעטות אני לא מצליחה (כמוהו) לעצור את עצמי, כועסת ואף מתרתחת, והתוצאה כמובן רק שלילית. אודה מאוד על כל עצה בנסיון לצאת מן המעגל... דיאנה

שלום דיאנה, תיארת ברגישות רבה את מעגל התסכול-תוקפנות שבנך חווה, ואת תחושותייך כלפיו (זיהוי הרגע בו אתם מאד דומים הוא חשוב ומרגש בעיני, ויכול להוות נקודת מפתח בהבנה שלך אותו). אני חושבת שכעת הזמן להוסיף להתבוננות הנבונה שלך עיניים ואוזניים נוספות, שיוכלו לעזור לך לזהות נקודות מפתח נוספות במעגל הזה, בהן נכון וכדאי להתערב. אני ממליצה לך להתייעץ עם הפסיכולוג/ית החינוכי/ת האחראיים על הגן, ולתאם מספר פגישות של הדרכת הורים. ילדים מגיבים נפלא גם לשינויים מזעריים בתגובות הוריהם, ומאד כדאי ללמוד דרכים מועילות להרגיע אותו ולתמוך בו בהתמודדויות הרגשיות שלו. בברכת עלייה מוצלחת לכיתה א', אורנה