סכיזופרניה-"מחלה מדבקת" - לצוות הפורום

יש לי בן (14) אשר חולה בסכיזופרניה.... לאחרונה החלה ביתי בת השש וחצי להגיד שיש לה פחדים (גם הבן אומר כך). התייעצתי עם פסיכולוגית לגבי איבחון והיא אמרה שאפשר לעשות הערכה או אבחון דיאגנוסטי. השאלות שלי הן: 1) מה ההבדל בין השניים ? 2) האם אבחון דיאגנוסטי יכול לתת תמונה מדוייקת לגבי מבנה האישיות שלה גם בעתיד ? אני רוצה לציין שההתפתחות שלה הייתה ועדיין תקינה... אצל בני הסימנים למחלה החלו בסביבות הגיל הזה אך ההתפתחות שלו לא הייתה תקינה. והמחלה התפרצה בגיל עשר !!!! אנא כיתבו לי את דעתכם!!!

לצערינו אין היום עדיין אפשרות לאבחן סכיזופרניה ליפני התפרצותה יש קבוצה בגרמניה המנסה לפתח כלי איבחוני קליני כזה אבל היא עדיין לא הצליחה להוכיך את יעילותו. ידוע שהסיכוי לחלות במחלה הוא 12% עם יש חולה במשפחה זה מותיר 88% שלא תפרוץ מחלה

סכיזופרניה איננה מחלה מדבקת

שאלתי שאלה ובקשתי את התייחסות של צוות הפורום. האם הצוות לא מתייחס לתוכן ההודעה? אודה לכם מאד על תשובתכם!!!

אליאן שלום. אני קוראת את חרדתך בין השורות. הפחד מפני המחלה הינו מובן, וקיים כנראה באופן כזה או אחר אצל כל אחד מבני המשפחה. מאוד יתכן שילדתך הקטנה מגיבה לפחד הזה בפחדים משל עצמה. אינני יודעת להשיב לך באופן מדוייק בגלל מיעוט הפרטים עליה- ולא רק מבחינה התפתחותית (ממה היא פוחדת? איך היא מתפקדת במישורים הרגשיים, החברתיים? האם היא במסגרת בי"ס? ואיך הקשר שלה עם אחיה? האם הוא בבית, או מאושפז? )ועוד המון שאלות בכדי לנסות ולהבין יותר את התמונה המלאה. קצת קשה לעשות זאת במסגרת זו- אבל אם את מעוניינת, אנו יכולות לנסות. רחל כתבה לך דברים נכונים ואמיתיים לגבי הטראומה שבמחלת ילד, הכעס, הבדידות והחרדות המתעוררות. במצב כזה נדרשת תמיכה כנה ומכילה והדרכה לגבי ההתמודדות היומיומית. לעיתים הקושי הינו כל כך מציף, שקשה להתפנות לדברים אחרים. אני עונה לך בזהירות בכדי לא להוסיף עוד חרדות או תחושות קשות. אבחון דיאגנוסטי יכול לשפוך אור לגבי תמונת המצב העדכנית, לזהות את הקשיים ולהדגיש את החלקים הטובים. עד כמה שידוע לי- הוא אינו מנבא באופן מדוייק את העתיד, אלא שבעזרת ראייה יותר רחבה של המצב הנוכחי- ניתן יהיה לבחור טוב יותר את סוג העזרה הנדרשת. הלוואי והיתה לי תשובה ברורה יותר לתת לך. את מוזמנת לפרט יותר- עד כמה שתרגישי בנוח - ואנו נעשה כמיטב יכולתנו לעזור. בהצלחה. רוית.

העניינים מסובכים מאד. אז כך, יש לי שלושה ילדים הגדול 14 אושפז בגיל 10 לשנתיים ומזה כשנתיים שהוא בבית. הבת- בכיתה א- ילדה מדהימה ובוגרת, מתפקדת בכיתה בסדר גמור. אתן דוגמא, היום היא שיחקה עם הבובות שלה והבן הגדול בא ואמר לה שהוא רוצה לשחק איתה ולהיות התינוק היא אמרה לו לא שאי אפשר ואז הוא אמר שהוא יהיה האח הקטן אז היא אמרה שלא ,שאי אפשר שהוא יכול להיות האח בן ה 16 הגדול והוא אמר בסדר ואז היא אמרה לו שלא שהיא רוצה לשחק לבד. היא מבינה בתחושות שלה שזה לא נורמאלי מצד אחד אבל מצד שני היא כנראה מנסה להיות איתו בסדר כביכול. יש לי עוד ילד בן חמש וחצי מקסים שרוב הזמן הוא רב עם אחיו הגדול. הילדים הקטנים היו עדים מגיל מאד צעיר לכל מה שמשתמע ממחלת הסכיזופרניה. כמו כן גם האישפוז. ובעלי,כמעט ומחוץ לתחום. לא מסוגל לקבל ולהבין ומשתדל להעליב ולפגוע כמה שיותר. אני רוצה לציין שאני בתחילתו של תהליך של הוצאת הילד מהבית לפנימיה! וזאת לטובתו ולטובת יתר הילדים. הכל מתפרק ומתפורר ואני לא מסוגלת יותר להתמודד עם המחלה הזו.. מן משפט שלמה... הבית לא יכול להוות מסגרת חמה ותומכת ועל כן אין לי ברירה. אני בכלל לא יודעת מהיכן להתחיל להסביר לילדים ואיך.. בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ ,והארץ הייתה תוהו ובוהו... כך זה אצלי. אין לי מושג מה ועל מה אני צריכה לכתוב ואם אפשר לשאול שאלות יותר ממוקדות אשמח לענות. תודה על התשובות!