איך מעלימים ריקנות?

ליאת מה עושים עם תחושת הריקנות הזו? איך ממלאים את החלל? איך מוחקים כאב כל כך גדול? אנשים מסביבי משתמשים לפעמים במילה ריקנות לתאר תחושה כלשהי- שעמום אולי, אבל הם לא מבינים לא יודעים עד כמה זה שונה. שעמום אפשר להעביר, אפילו תחושה רעה אפשר להדחיק לזמן מה, אבל הריקנות נמצאת תמיד, אפילו כשטוב כשממש טוב היא נמצאת שם. גם שנראה שהכל טוב ושלם ונקי יש הרגשה של חוסר שאין שום דרך למלא. חלל ריק וענק וכואב, כל כך כואב פיזית. וזה לא כאב נקודתי רק לאותו חלל "משועמם"- זה כואב בכל הגוף. כאב מנטרל כזה, על סף שיגעון ואין מה לעשות איתו... אולי פעם אנסה ללכת איתו עד הסוף, ולאבד את עצמי לדעת..? כואב. שום דבר לא יכול למלא את החלל הזה. יודעת שאין לך תשובה, סתם ריק לי כל כך...

שלום לך, החיפוש אחר חוויה של משמעות וערך נמשך כל עוד נשמה באפנו. כאבו של הר?יק יוצר לפעמים אשלייה, כאילו ניתן למלא אותו במשהו, שיפעל כבמטה קסם לשינוי המצב. שולחת לך את שירו של המשורר היווני קוואפיס, שהיטיב לנסח איזו הבנה, שאולי תעורר למחשבה- אם אתה יוצא לדרך לאיתקה בקש כי יארך מסעך מאד שופע הרפתקות, שופע דעת... וכל הזמן חשוב על איתקה כי ייעודך הוא להגיע שמה. אך אל לך להחיש את מסעך מוטב שיימשך שנים רבות שתגיע אל האי שלך כשאתה זקן עשיר בכל מה שרכשת בדרך. לא תצפה שאיתקה תעניק לך עושר. איתקה העניקה לך מסע יפה אלמלא היא, לא היית כלל יוצא לדרך היא לא תוכל לתת לך יותר. וגם כי תמצאנה ענייה – לא רימתה אותך איתקה. וכאשר תשוב חכם, רב ניסיון – אזי תבין היטב מהי איתקה. לילה טוב ליאת