קשר טיפולי

שלום, יש לי שאלה לגבי הטיפול, אשמח אם תעני לי בכנות. הפסיכולוגית, גם אתם כאן בפורום, מדגישים את חשיבות הקשר הטיפולי ובניית האימון. אבל מה שמשגע אותי, זה שאני צריכה לחיות לפי השעות שלה. כלומר, היא תמיד טוענת שהיא נמצאת בשבילי ושאני יכולה לפנות אליה בכל בעיה ומתי שארצה. אבל מה משמעות הדבר שהיא יוצא לחופש שבועיים ומכבה את הפלפון, איך אני אמורה להיות בקשר איתה. אני יודעת שזו זכותה לצאת לחופש, אבל האם היא לא חייבת לדאוג למטופלים שלה שהיא יודעת שהם באמת צריכים אותה. איזה אימון אני יכולה לתת בה עכשיו, אחרי סדרה של שיחות קשות, וקשר טלפוני אחריהם. ופתאום היא נעלמת לי. בכל פעם שאני כן מחליטה לתת בה אמון ולנסות להתקדם בטיפול, מגיע משהו שמרחיק אותי ממנה. ואני חושבת על הפסקה. בכל פעם שאני מעלה על הפסקה מצידי, היא טוענת שזה יפגע בי, ושאני צריכה רצף, ושאני צריכה טיפול, ושהיא אפילו מוכנה להפנות אותי למישהו אחר אם אני לא רוצה להמשיך איתה, אבל לא להפסיק בשום אופן. מה דעתך?

שלום שני, קשר טיפולי, ובעצם כל קשר, מעוגן בתוך מציאות מסויימת. מציאות פרושה גבולות. כאשר מטפל אומר שהוא נמצא שם בשביל המטופל שלו, הכוונה היא להימצאות הייחודית במסגרת השעה הטיפולית. זהו החוזה. למטפל, כמו גם למטופל, יש זכות לצאת לחופשה מתוכננת, בה הוא מתנתק משגרת היומיום שלו, על מנת שיוכל לחזור אליה עם כוחות מחודשים. אם פסיכולוג ימשיך לשוחח עם מטופליו בזמן חופשתו - זו אינה חופשה. במקרים חריגים, כאשר מטופל אינו יכול להישאר ללא טיפול בזמן החופשה, אפשר לדאוג למטפל ממלא מקום. מטפלים בדר"כ אינם נעלמים פתאום. הם מודיעים על חופשותיהם מראש, ומיידעים את המטופלים על מועד חזרתם. נדמה לי שאפשר בהחלט לסמוך ולהמשיך לתת אמון באדם כזה, למרות אילוצי המציאות. כשאת מבקשת הפסקה מצידך, אני מניחה שאינך מתכוונת לחופשה מתוכננת, אלא לאקט הפגנתי של חוסר אמון והתרחקות. מבחינה זו, המטפלת שלך צודקת, ולא נכון לראות בכך סיום טבעי של טיפול. אני ממליצה לך לחכות עד לסיום חופשתה של המטפלת שלך, ולהמשיך בטיפול. עם חזרתה, כדאי לדבר על התחושות שהתעוררו אצלך, כולל זעם הנטישה. זה חשוב. בהצלחה ליאת