בטח בעיה רווחת

אבל אני חייבת להוציא. אני בת 34 בקרוב, ועדיין לא מצאתי את האחד. שנים על שנים שאני לא יודעת מה זאת אהבה, ובטח שלא זוגיות שארכה יותר מחודש. שנים אני באתרי ההכרויות והעליתי חרס. בנות מסביבי מוצאות לאט, מתחתנות, מביאות ילדים - ואצלי כלום. ממש דפוק. אני חושבת לצאת מהמרוץ הזה למציאת הבנזוג - כי התייאשתי לגמרי. אבל לא יודעת מאיפה אני לוקחת את הכוחות האלה כל פעם לצאת מחדש ולהתאכזב. עד שמישהו כבר חושק בי, זה רק מינית. אף אחד לא מתאהב בי - וגם אני לא מתאהבת. קשה לי ואני מרגישה בדידות. זהו.

שלום שיר, אכן בעיה רווחת, אך צרת רבים היא, במקרה הטוב, רק חצי נחמה. אם המצב הוא אכן כמו שאת מתארת, כדאי מאד לבדוק איך ולמה זה קורה. מהיכן הקושי ליזום או לפתח יחסי קרבה. את מציינת שגברים חושקים בגופך, ויוצרת רושם שהבעיה נעוצה ביכולת לקיים אינטימיות רגשית, להתמסר לקשר קרוב ומחייב, ולהסתכן באובדן או נטישה. אלה סוגיות נכבדות מאד שכדאי ללבן במסגרת של טיפול פסיכולוגי מעמיק. עוד כדאי לזכור, שגיל 34 הוא בהחלט צעיר מכדי להכריז על עצמך כמי שיוצאת מהמרוץ. אני ממליצה לך מאד להשקיע - אפילו זמנית - את האנרגיה והמאמצים בסילוק המכשולים ואבני הנגף שבתוכך, ולחזור אל זירת ההיכרויות ממקום בוגר ובשל יותר. בהצלחה ליאת