דיכאון, לא מגיע לסיפוק

שלום רב, אני בחור בן 26, אני כל הזמן מרגיש או שאני למטה או שאני מוריד אחרים למטה. יש לי דיכאון בככל הנראה נוב מהערכה עצמית נמוכה, ואני לא מרגיש מאושר מאותם הדברים כמו בעבר, אני מרגיש שהחיים שלי לא יציבים ויש לי מחשבות חולפות "רעות" כמו לפרוץ לחנות מסויימת באישון לילה, או מחשבות ישירות מאוד על מין, כמו כן מחשבות שאני לא רוצה לחשוב באות אלי מכיוון שלילי בנושאים כמו הערכה עצמית אני נוטה להיסיחף עם המצב.אינני רוצה להשלים עם המצב כי אני חושב שיש עבורי חיים יותר איכותיים אך מתחילת הנעורים מצבי לא השתפר .הייתי בעבר בטיפול שלא ארך יותר מידי. נקטתי במספר דרכים כמו לתכנן שלי לפני שאני עושה משהו כידי לקבל הרגשה שאני יודע מה אני עושה. אך מכיוון שאני מובטל אין לי סדר יום קבוע. אני מתפתה להרים טלפון לחברים שאינם קרובים ולספר להם את צרותי דבר שמתברר בעיקר כלא נכון לאחר מעשה, הם פחות מעריכים אותי ואני מרגיש שאני מבזבז זמן יקר. כך גם לגבי הגלישה באינטרנט. אני גר בדירת חדש ואני מרגיש חנוק אז לפעמים אני יוצא לשעות מהבית ושוב מרגיש כי בזבזתי זמן . לעומת זאת אני לפעמים בדירה יותר מידי זמן ומרגיש לכוד רגשית כי היא קטנה מאוד. מאסתי במצבי חשבתי לברוח מן הארץ ולהמשיך במקום אחר. אני מרגיש כי אני לא משקיע מספיק ברצינות באהבתי בכמעט יחידה- מוזיקה. כיצד אוכל לשפר את הרגשתי וליצור מסלול לאורך זמן בו אני עקבי ומרגיש טוב עם עצמי?

שלום בודוד, התחושה שעלתה בי כאשר קראתי את דבריך היא שאתה כמה (ואולי גם מוכן) לשינוי מעמיק ורחב-היקף. שינוי מעין זה כרוך בהתבוננות, שאינה תמיד קלה או נעימה, בדפוסים שונים בחייך: דפוסים של קשר (למעלה-למטה) דפוסים של רגש, מחשבה, התנהגות... הדרך הטובה ביותר שאני מכירה לעשות זאת, היא דווקא לא לברוח רחוק (אל תשכח שלכל ארץ אליה תיסע תיקח עמך את עצמך...) אלא דווקא הסתכלות פנימית בכאן ועכשיו, בסיוע מטפל שתרגיש רצון לצעוד עמו בדרך. תחשוב על זה? אולי הגיע הזמן לטיפול שיארך יותר מקודמו. בהצלחה, אורנה