סיוט ממורה

שלום אני היום בן 36 בהיותי בכתה ב כל יום ראשון לאחר חופשת השבת היתה מורתנו מכנסת אותנו במעגל ומבקשת לפי הסדר שכל אחד יספר חוויות שבת הייתי בן זקונים להורי לא היה אוטו כך שכמעט תמיד היינו בבית או טיילנו בסביבה ללא ארועים יוצאי דופן וכך כל שבוע ושבוע ההיתי צריך להמציא איזה סיפור מטופש ועוד בשבת כבר הייתי מתחיל לחשוב מה לספר דבר שלדעתי פגע בי במובנים מסוימים אף פעם לא הבנתי עד היום איך לשאר הילדים היה תמיד מה לספר סיפורים מדהימים הדבר הזה לא נותן לי מנוח עד היום בעיקר ביגלל המחשבה שמורה כל כך טיפשה לימדה אותי מדוע לא חשבה אולי יש ילדים שלהם איו מה לספר כל שבת אני חושב ביימים הקרובים ליצור איתה קשר ולידרוש התנצלות לאחר כמעט 30 שנה האם זה צעד נכון או לא מה אתם חושבים תודה

דני שלום, נשמע לי שהיה משהו מאוד לא נח עבורך בכינוןסים האלה של יום ראשון. הרגשת שאתה פחות טוב מאחרים, שאולי פחות משקיעים בך. ומשהו מהתחושה הזו מלווה אותך בשלושים השנה האחרונות ולא מרפה ממך. אני מבין את המשאלה שלך שאם המורה תתנצל זה יעבור לך, אבל השאלה האם באמת שם הפתרון. בעיני לא, ולכן זה לא יוסיף ולא יגרע אם תעשה את זה. מה שחשוב לנסות ולעשות זה להבין למה לא הצלחת להשתחרר מזה עד היום, והאם יש מקומות נוספים בחיים שלך שאתה חש בהם תחושות דומות לאז. אם כן חשוב לנסות לגלות כיצד אתה יכול להתמודד איתם טוב יותר. בקיצור אני מנסה לומר שחשוב יותר לעסוק בכאן ועכשיו מאשר בשם ואז. לילה טוב, דרור

רציתי להוסיף את דעתי. זו כמובן רק דעתי האישית, ואני לא פסיכולוגית או מומחית לנפש האדם. אולי גם ילדים אחרים המציאו סיפורים... אולי לא היית היחיד שהרגיש לא בנוח? אבל, נראה לי הגיוני להניח שכוונתה של המורה היתה טובה, ושכל מה שהיא התכוונה לעשות הוא לחזק את הקשר החברתי בכיתה ולעודד את הילדים לדבר ולספר על עצמם ועל הרגשות שלהם, ולאו דווקא לפגוע במישהו או להזיק חס וחלילה. למרבה הצער, לעתים קרובות אין לנו את התבונה ואת הניסיון לשלב כוונה טובה בחוכמה ובמעשים נכונים. אבל, גם אם יצא בסופו של דבר שהיא פגעה בך בחוסר רגישות לא מכוון, אולי היא לא התכוונה לפגוע. וזה חשוב מאוד. זה עושה את כל ההבדל. כולנו טועים ופועלים בחוסר רגישות מפעם לפעם. אבל, אם היא עשתה זאת ללא כוונה, דרישת התנצלות עלולה לפגוע בה מאוד. אני חושבת שהייתי שואלת את עצמי אם ארגיש נוח מספיק עם האפשרות להכיר במה שהיא עשתה, להכיר בפגיעה שנפגעתי ממנה, ולא לפגוע בה בחזרה אלא להכיר באנושיות ובאפשרות של כל אחד מאתנו לטעות. זו רק דעתי האישית, כמובן. נפגעתי קשות מאחרים במהלך חיי וזו צורת המחשבה שעוזרת לי מאוד באופן אישי. טל

טל שלום שמחתי לקרוא את מה שכתבת אבל את צריכה להבין היו ימי ראשון שבהם המצאתי שנסענו לדודה שלי אחר כך לדוד אחר כך שנסעתי למקומות בארץ שבהם ביכלל לא הייתי לא יכול להיות שילד בן 7 יכול לתאר במדוייק אתרים שבהם הוא לא היה המורה בוודאי גם הכירה את משפחתי לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהכול שטויות אך למרות זאת היא המשיכה אני גם מאוד לא אוהב לפגוע באנשים אבל אני חושב שאדם צריך להיות אחראי למעשיו בקשר לסיפורים של הילדים האחרים לא אני לא חושב שהם המציאו חלקם היו עשירים מאוד עם מכוניות וסירות מנוע כך שהבסיס לפחות היה אמיתי גם אני חושב כרגע לאחר שקראתי את דעתכם מה כדאי לעשות איתה עוד לא החלטתי