דיכאון

ערב טוב, המטפל שלי חושב שאני בדיכאון (כנראה דיסיתימיה) ואני לא חש כך. בעבר הייתי שרוי בדיכאון וכעת לא. עצם העובדה שהוא אמר לי את זה, דבר זה מעיק ומעיב עלי. אודה על תגובתך. אבי

אבי שלום, לפי דעתי אם אינך חש בדיכאון,זה דבר טוב,ואינך צריך 'לחפש את הצרות מתחת לאדמה',אפילו אם המטפל שלך אמר לך זאת; מה שמשנה זו הרגשתך בלבד,וכפי שכתבת אתה בטח יודע מה זה לחוש בדיכאון,זה לא דבר שאומרים לך ואז אתה חש אותו,זו תחושה קשה לתיאור,שלא מאפשרת לנהל אורח-חיים רגיל ו'נורמאלי',זה חוסר חשק לחיות וויתור על הכל,ובפירוש זה לא דבר שנגרם ע"י מילה מסויימת; זה או שאתה בדיכאון או שאתה לא,אם אינך סגור בבית,נמנע מקשר עם אנשים,אין לך חשק לראות אף-אחד,אז איך יתכן שאתה בדיכאון? למרות שאולי יש דברים שלא כתבת כאן (כמו: אם אתה באמת פעיל ולא מדוכדך),שהם יכולים להצביע על דכדוך,ואולי לכן המטפל שלך אמר זאת.זו דעתי,לפחות.

שלום אבי, דיסתימיה, בניגוד לדיכאון שחווית בעבר, מתאפיינת בדכדוך מתמשך, כמעט כרוני, הצובע את הקיום שלנו באפור. בדומה לזמזום קבוע ההופך לרעש רקע לא מורגש, כך גם הדיסתימיה יכולה להפוך כמעט למאפיין אישיותי, מבלי שתחדור במלואה לחוויה המודעת. לעיתים, כדי לא להתמודד עם החווייה המלאה של הדיכאון, מופעלים מנגנונים של הקהייה ובידוד, המשאירים את הדיכאון בפריפריה. נסה להתבונן באבחנה שהוא הציע באופן ענייני, ולבחון יחד איתו מה ניתן לעשות כדי לשפר את מצב הרוח. אחרי הכל, האבחנה שלו ניתנת על סמך הדיווחים שלך, ולא עפ"י ניחוש, אז מה זה חשוב איך קוראים לזה... אם הצלחת להביס את הדיכאון בעבר, סיכוייך טובים גם הפעם, יהיה האויב אשר יהיה. בהצלחה ליאת