אף-אחד לא מבין אותי...

נמאס לי מכך שלא מבינים שאם אני צריכה לצאת למקום כלשהוא,איני יכולה לנקות קודם - אפילו לא לשאוב שטיחים,כיוון שלא 'אתלכלך' ואז אלבש 'בגדים נקיים' ליציאה לרחוב,ואם אצטרך לעשות זאת,אז אצטרך להתקלח לפני-כן; אך לא נראה לי שבני-משפחתי כ"כ קולטים עיניין זה,ולכן (כיוון שאנחנו ב'ניקיונות פסח' המעצבנים) כועסים עליי שאיני יכולה לעבוד לפי הסדר שהם רוצים,ונמאס לי מזה,כי אני סובלת מכך ואף אחד לא מבין מה באמת עובר עליי. גם כל הקטע של 'ניקיונות פסח' שנוא עליי ביותר,ואני מתביישת לומר,אך בזמן האחרון גם החגים בכלל וליל-הסדר בפרט שנואים עליי,למרות שפעם אהבתי אותם נורא,גם כיוון שתמיד יש ריבים איפה ועם מי עושים את הסדר,ואם זה אצלינו אז 'סיטו הבלאגן והלכלוך' מתחיל,ואם זה אצל אחרים אז חייבים לרוץ לחפש מתנות מספיק טובות,וגם בסדר עצמו כולם יתחילו לשאול - את כבר עובדת?מה את עושה וכו',ואם לא - אז כולם ירחמו עליי בטח ויתנו לי עיצות מה לעשות,וואולי השיחלות איתם יעיקו עליי; אני שונאת להיות בחברת הרבה מאוד אנשים ו'לשחק אותה' כל הזמן,וחג פסח הוא 'חג המשפחתיות'.לא יודעת מה קורה לי,אולי ההורמונים (לפני מחזור) משפיעים עליי עוד יותר -לרעה; אני פשוט יודעת שאין לי כוח יותר לכלום - אני מרגישה מותשת - נפשית ופיזית.

וגם...עכשיו קרה לי 'דבר נוראי' עבורי,שאיני יודעת אם קשור לכדורים או לעובדה שאני לפני מחזור,אחרי חודשים שנמנעתי מכך,לא הצלחתי לעמוד בפני מעדן טעים שהביאו לי, שאומנם בכמות קטנה,אך כעת בטח הרסתי את הדיאטה שלי,וזה מייאש אותי; אומנם נהנייתי אך עכשיו אני 'אוכלת את הלב' על כך.

משתנה, לא נורא.. לפעמים בדיאטות חשוב פה ושם גם לצ'פר את עצמנו בדברים שאוהבים. לסתום איזו תאווה לפני שתגדל למרמור שיתפרץ לא על מעדן אחד, אלא על 15 מעדנים! אז איך שאני רואה את זה, השקטת תאוונת וזה רק לטובה. ההתאפקות בכל זאת נאגרת איפשהו..חשוב לשחרר לה פה ושם איזה צ'ופר קטנטן שניתן על התנהגות טובה, או על תחושה קשה. משהו מוו?סת. מעדן נשמע לי לא מזיק מדיי. חוץ מזה שמגיע לך! על השינויים שבדרך ועל מתחי ליל-הסדר המתקרב.. שיהיה חג שמח ונעים לילך.

ערב טוב משתנה, ניקיונות חג הפסח יכולים להוציא משלוותם גם את חסוני הנפש. ליל הסדר זו כבר משימת-על, המאתגרת אנשים, נשים וטף. לא כולם בנויים לשאלות חטטניות של דודים עם רצון טוב, וזו, כנראה, הסיבה לכך שהטרמינל בנתב"ג שוקק חיים בימים אלה. הבשורה הטובה היא שזה פשוט נגמר בעוד כמה ימים. בענייני דיאטה אני לא מבינה גדולה, אבל אין לי ספק שבלי מעדן מתוק מפעם לפעם ניטל הטעם לחיינו. כשאני מסתכלת בדאגה מסויימת על אזורים מפותחים במיוחד שאני מגלה פה ושם בגופי, אני מתנחמת באמירה "לפחות היה טעים". ותרדי מהכדור המסכן. הוא לא אחראי לכל הרעות החולות. גם עם תרופות נוגדות חרדה נשארת לנו שליטה מלאה על חיינו ועל מה שנכנס לנו לפה. כנראה שנגזר על כולנו לנהוג זהירות יתרה בחג הקרוב. קניידלך זה משמין? ליאת

ניסחת בצורה כ"כ אמיתית ומבדרת,את מחשבותיי,בעיקר לגבי 'הדודים החטטניים', וגרמת לי לחיוך על הפנים - שזה לא דבר שיגרתי אצלי בזמן האחרון.