שלום שוב

היי ליאת הרבה אנשי מקצוע אומרים לי שמה שאני צריך זה טיפול קוגניטיבי התנהגותי ולא טיפול בשיחות...רציתי לדעת מה את חושבת?ומה ההבדל בין טיפול בשיחות לבין טיפול קוגניטיבי התנהגותי? בנסוף רציתי לומר לך ליאת שלדעתי טיפול פסיכולוגי וכדורים זה סוג של ניסיון ליצור מניפולציה על המטופל שבדרכ כלשהי ההגיון שלו ישתנה כך שהעולם יראה לו אחרת שמצב הביש שאותו מטופל שרוי בו הוא לא נורא או בר תיקון לעיתים זה לא כך ולעיתים יש אנשים שכנראה לא מעוניינים או מספיק אינטלגנטים שמניפולציות שכאלה יעבדו עליהם לא כך? אולי זה דברי כפירה באסכולה אליה את משתייכת אבל רציתי לשמוע את דעתך...להתראות

ערב טוב מיסטר בלו, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (גם הוא, אגב, מתבצע בשיחות), בניגוד לטיפול באוריינטציה דינמית, מגדיר יעדים טיפוליים ברורים, ממוקדים וקצרי טווח, ומכוון את ההתערבות הטיפולית להשגתם. מדובר בטיפול אקטיבי, משימתי, המתנהל עפ"י פרוטוקול מוגדר מראש (לפחות למטפל), ואשר מכוון באופן אקטיבי ע"י המטפל, הקובע את המהלך והקצב. בטיפול כזה לא מתעסקים ב'למה', אלא ב'איך'. בעניין טענתך השניה, אכן קשה לי להסכים. אפשר בהחלט להסתכל על טיפול כעל ניסיון להביא לשינוי בהשקפתו של המטופל על עולמו ועל חייו. קשה לי להסכים עם הנימה, המרמזת לכך שמדובר במניפולציה המנסה לעוות את אופני החשיבה והלוגיקה של המטופל. אישית, אני מאמינה שלסימפטומים הפתולוגיים (למשל סימפטומים דכאוניים, חרדתיים או אובססיביים כפייתיים) יש השפעה הרסנית ומעוותת הרבה יותר, הגם שמטופלים נוטים להתעלם מעובדה מצערת זו. אנשים רבים וסובלים, מביעים רתיעה קשה מטיפול תרופתי, מתוך החשש לאבד את עצמם, לאבד את ח?רותם, ולאבד משהו מן האותנטיות שלהם. לאמונתי, אדם חרדתי או דכאוני, הנמעך תחת משא הסבל, מצמצם במידה ניכרת את מעגלי התפקוד שלו, הופך עבד לסימפטומים שלו, ומאבד חלק חשוב מעצמו - את החלק השמח, הספונטני, המשתוקק, הרוצה לבלוע את העולם. הקביעה כאילו רק אנשים לא אינטליגנטיים נכנעים למניפולציה ונוטלים תרופות, נראית בעיני חסרת יסוד ומקוממת. מעניין שאיש אינו מתייחס כך למי שבוחר לשכך כאב שיניים, כאב ראש או צירי לידה. בשמחות ליאת