צעקה

מגג הבניין לקפוץ ליפול למות להתרסק אל הבטון הקר שישברו העצמות והלב ייצא אל הזכרונות והרגשות ישטפו את הדם הניגר יחלחלו ותהיה מנוחה ולא כאב לא כאב.

אוי ויק, כאבי תופת את עוברת. הלוואי שתגיע היד המושטת אלייך מבעד לאינטרנט... חזקי ואמצי, אורנה

פוחדת. למה היד/חיבוק תמיד נשארים וירטואלים, או בגבולות הדמיון המודרך במקרה של המטפלת שלי...? למה? ולמה נזקקים לזה עד כאב.עד שצריך להשתמש בכאב כדי להרגיע את הצורך.למה? ועד מתי?