פיתרון?

ליאת, המטפלת הזו שלי שוברת לי ת'לב. חיי מתרכזים בה. אפילו לא בטיפול. כל סוף השבוע חיכיתי ממנה לתגובות. פניתי אליה הרבה. ולא קיבלתי תגובות. זה מכניס אותי לדכאונות. כותבת לה ונכנסת למין לופים כאלה, שאני לא יכולה לצאת מהם. מסבכת דברים רק בשביל תגובה. זו לא תלות. אני יודעת עכשיו. אני מגיעה להחלטות לבד, לא מתייעצת איתה כמעט. מספרת לה רק אחרי מעשה. אבל מפחדת לפגוע, להכעיס, להימאס. רק שלא תברח לי. אני מתחילה להעריך את הדבר הזה שנקרא גבולות. אולי אם אלו היו נשמרים היה אחרת. קשה להיקשר ככה. אני דבק כבר כל כך הרבה זמן. לא יוצאת מזה. נואשתי!!! מה הפיתרון לכל זה? תודה, רז

שלום רז, כמו שנאמר לפני זמן קצר למשתנה, לעיתים קרובות, עם מטופלים מסוימים, יש צורך בהקפדה יתרה על הגבולות. הניסיון מלמד שהמטופלים המנסים לערער את הגבולות הם אלה הזקוקים להם יותר מאחרים. בניסיונם להתקיף את ה'סטינג' הטיפולי כרוכה גם משאלה לא מודעת שיהיה מי שישמור עליו חזק חזק. יתכן שבעבר, המטפלת אפשרה גבולות 'אלסטיים' יותר, מתוך שיקולים שהתאימו אז. כיום היא בוחרת להתעקש, וטוב שאת מצליחה להעריך זאת. אל ייאוש. המשיכי בטיפול באופן הנכון לך, וסמכי על המטפלת שלך, שיודעת מה היא עושה. בהצלחה ליאת