עצוב

אורנה אני כל כך עצובה, מן עצבות פנימית שלא מניחה, היא כבר לא הופכת לכעס מאז הפיצוץ הגדול ( לקחתי כמות גדולה של כדורים לפני שלושה חודשים כי נמאס לי לחיות..לא עבד...) מאז גיליתי שיש הרבה אנשים שאוהבים אותי ושאכפת להם וזה עזר לי להרים את עצמי לרמת תפקוד סבירה ( אצלי זה או הכל או כלום..אם אני עושה חלק אני מרגישה שאני נופלת ל"חללים" האלה..כמו ימי שישי ושבת..) ועכשיו שוב מתקרב הסוף שבוע..שוב לא להיות עסוקה בעבודה ולימודים..שוב לחשוב...בזמן האחרון שוב נהיה יותר קשה לא לחשוב..למרות שזה יותר להרגיש..מן עצבנות פנימית .. אני מרגישה כאילו אני עומדת במים רדודים ( מן סיטואציה פארודית כזו ) ומאחורי גל ע צ ו ם, טצונאמי ויש מן רחש כזה ( אבל הגל מאחוריי ) אז אני רק מרגישה את העקצוץ בכתפיים שמשהו לא בסדר, שאם אני רק אסתובב - בום! ואני מרגישה לבד.. עם כל האנשים שמקיפים אותי, פתאום מי שמתעלם בולט כל כך ועצוב לי שאין לי אמא, ושכבר הרבה זמן אף אחד לא הסתכל עליי עד שאני מרגישה א-מינית, ואני צריכה חיבוק באופן נואש, אבל לא כזה של חברות אלא ארוך ארוך, של אמא או של אהוב, וכבר שנים שאין לי את שניהם והגוף שלי כבר כואב פיזית. מה אפשר לעשות כשאתה רוצה משהו כל כך נורמאלי והוא לא בשליטתך? אני מרגישה חסרת אונים ואני שונאת להרגיש כך. אוף ): ): ): ): עצוב לי.

אופיר את אומרת שלהרבה אנשים אכפת ממך,הרבה דואגים,אוהבים,ויש מה לאהוב... נכון לפעמים אנחנו מתמקדים דווקא באנשים שכבר אינם איתנו אמא שלך למשל שכבר איננה.. אמא זה הכי כואב...אני יודעת.טוב שאת זוכרת שיש גם אחרים שאוהבים,דואגים,נכון אין בעולם אהבה כמו זו של אמא, ואני מרגישה את העצבות בין השורות כשאת כותבת עליה..הלוואי והייתי יודעת מה להגיד ואיך לנחם ... אהבה של חברים או חברות היא לא כמו של אמא אבל בהחלט שזה לא מעט.. אני מאמינה שלכל סיר יש ת'מכסה שלו.. בטוחה שיש מישהו בשבילך שגם מחכה לך,ומחפש אותך את החיבוק שלך,את רק צריכה לחפש אותו... מקווה שמחר יהיה עצוב לך פחות חיבוק(אם זה בסדר..)

הי חן. תודה על החיבוק, זה תמיד בסדר כי אני סוג של דובי חיבוקים (: ואני בסדר כשאני כותבת, זה לא יאמן כמה עוזר לכתוב ופרוק, בין הפגישות...איזה כיף שיש אתכם. ברור, אין כמו חיבוק של אמא..אני מניחה, לי מעולם לא היה אותו...אני מניחה שאני כל כך צמאה לא ממש לחיבוק אלא להחזקה, אני מרגישה שאני שוב פעם נופלת והפעם אני יכולה לשים את האצבע על בדיוק מה אני צריכה.. אולי עוד צעד, אבל מה זה עוזר אם אין אף פיתרון..איך זה שמכל המקצועות ההזויים שממציאים היום, אין מקצוע חבקן, מישהו שתפקידו לחבק מכל הלב במשך שעה נגיד, יכול להיות מגניב...

אני מרגישה כמו פרי בשל כבר קצת יותר מדי..יש לי כל כך הרבה לתת ואף אחד לא רוצה..אני מפחדת שאני מתחילה להרקיב..זה מרגיש ככה.

אופיר יקרה, מקצוע חבקן... זה נשמע לא רע, עד שחושבים על כך שאולי גם עליו יכתבו שהוא לא מחבק 'באמת', אלא רק כי ביקשו ממנו... תיארת מאוד ברגישות את תחושת החלל, והגל המתנפל, והגעגוע למה שלא היה... נגעת לליבי, וללבבות נוספים, ואני מקווה שאת מרגישה זאת. לילה טוב, וסוף שבוע נעים ככל האפשר, אורנה